תביעת נכות כללית – מה השוני בין גברים ונשים?

קצבת נכות כללית מהביטוח הלאומי נועדה לספק ביטחון כלכלי למי שאיבד את כושר השתכרותו על רקע בריאותי, בין אם עסקינן בגבר או אישה. אולם בעבר הייתה אפליה מובנית בתנאי הזכאות לקצבה זו בין גברים לנשים, בשל הפערים הקיימים בגילאי הפרישה של שני המינים בחוק בישראל. במאמר זה נסביר לעניין הזכאות להגשת תביעת נכות כללית – מה השוני בין גברים ונשים בישראל, ונסקור את השינוי שחל בנושא, בראי הפסיקה התקדימית שהתקבלה בבית הדין לעבודה בהקשר זה.

תנאי הזכאות לקצבת נכות כללית – התנאים המשותפים לגברים ונשים

על מנת להיות זכאי לקצבת נכות כללית, על מבקש/ת הקצבה לעמוד במספר תנאים:

• גיל ותושבות – למבוטח/ת מלאו 18 שנים אך טרם הגיע/ה לגיל הפרישה, בנוסף להיות המבוטח/ת תושב/ת ישראל.
• נכות רפואית – קביעת נכות רפואית למבוטח/ת של לפחות 60% על ידי רופא מטעם המוסד לביטוח לאומי, או 40% נכות בחישוב משוקלל שבתוכו ליקוי אחד לפחות בשיעור של 25% נכות.
• דרגת אי כושר – יכולת ההשתכרות של מבקש/ת הקצבה ירדה בלפחות 50%, והוכר/ה כבעל/ת דרגת אי כושר עבודה בשיעור של 60, 65, 74 או 100 אחוזים.
• הכנסות מעבודה – מבוטח/ת שעובד/ת מוגבל/ת להכנסה הנמוכה מ- 60% מהשכר הממוצע במשק (כ-7,500 ש"ח נכון ל-2024).

תביעת נכות כללית – מה השוני בין גברים ונשים בנושא גיל הפרישה החוקי מעבודה?

עד לאחרונה, ההבדל המשמעותי ביותר בין גברים לנשים בתנאי הזכאות לקצבת נכות, היה בנושא גיל הפרישה.

על פי החוק בישראל, לגברים – גיל הפרישה הוא 67. זאת בעוד שלנשים – גיל הפרישה נע בין 60 ל- 65, בהתאם לתאריך הלידה של המבוטחת.

כפועל יוצא, בעוד שגבר יכול היה להיות זכאי לקצבת נכות כליית עד הגיעו לגיל 67, אישה שהגיעה לגיל הפרישה שלה כבר לא יכלה להיות זכאית לקבלת קצבת הנכות הכללית, גם אם המשיכה לעבוד ולשלם דמי ביטוח לאומי כחוק.

השינוי בזכאות להגשת תביעת נכות כללית לאחר גיל הפרישה לנשים – בצל פסיקת בית הדין לעבודה

במקרה שהגיע לבית הדין לעבודה, עובדת עצמאית תבעה את המוסד לביטוח לאומי לאחר שתביעתה לקצבת נכות כללית נדחתה, בטענה שכבר הגיעה לגיל הפרישה שלה (62). זאת למרות שהיא המשיכה לעבוד ולשלם ביטוח לאומי עד גיל 66.

במסגרת תיק זה, בית הדין קבע שההבחנה בגיל פרישה לעניין קצבאות בין נשים לגברים, מהווה אפליה פסולה ופגיעה בשוויון בין המינים.

לפיכך, הורה בית הדין כי יש לראות באישה שבחרה להמשיך ולעבוד כמבוטחת עד גיל 67 כמו גבר, והיא זכאית לקצבת נכות כללית, אם היא עומדת ביתר הקריטריונים המזכים.

כלומר, ההפליה שהייתה קיימת בין גברים לנשים לעניין הזכאות לקצבאות נכות כללית, בוטלה בעקבות פסק הדין האמור, כך שגיל הפרישה לצורך תביעת קצבאות נכות כללית מביטוח לאומי, הוא עתה ל-67 עבור נשים שבוחרות להמשיך לעבוד ולשלם את דמי הביטוח שלהן כסדרם.

השלכות פסק הדין על נשים

עינינו הרואות כי פסק הדין שינה את המצב לטובה עבור נשים שבוחרות להמשיך לעבוד לאחר גיל הפרישה שלהן, שכן:

• הן מבוטחות בביטוח נכות עד גיל 67 ויכולות לתבוע קצבת נכות אם מאבדות את כושרן לעבוד.
• הן אינן מופלות לרעה לעומת גברים שממשיכים לעבוד.
• יש להן תמריץ גדול יותר להמשיך לעבוד ולתרום מהיכולות והניסיון שלהן.

לאור זאת, נשים שקיבלו בעבר סירוב לקצבת נכות עקב גיל הפרישה, צריכות לפנות ולבקש לבחון מחדש את זכאותן לאור פסק הדין.

אולם יש לשים לב:

השינוי חל רק על נשים שבחרו להמשיך ולעבוד לאחר גיל הפרישה. נשים שפרשו בגיל הפרישה שלהן אינן זכאיות לביטוח נכות מהמוסד לביטוח לאומי.

כלומר, הפליית הנשים בוטלה רק כלפי אלה שבחרו להמשיך לתרום מיכולותיהן למעגל העבודה.
יש לקוות כי פסיקה זו תסייע לשוויון גדול יותר בין גברים ונשים בשוק העבודה.

לסיכום

פסיקה תקדימית של בית הדין לעבודה טיפלה בטענות לאפליית הנשים בגיל הפרישה לעניין הזכאות לקצבת נכות כללית. הודות לפסיקה זו, כיום נשים שבוחרות להמשיך ולעבוד לאחר גיל הפרישה הקבוע בחוק וממשיכות לשלם דמי ביטוח לאומי, זכאיות להגיש תביעה לקצבת נכות כללית עד גיל 67 – בדיוק כמו גברים. לאור השינוי שקידמה הפסיקה הנ"ל, מומלץ לנשים שנפגעו בעבר מאפליה זו לפנות ולברר מחדש את זכאותן לפיצוי בגין נכותן, מול המוסד לביטוח לאומי. במידת הצורך, ניתן להיעזר בייעוץ וייצוג משפטי מקצועי בתחום דיני ביטוח לאומי וזכויות נשים, כמו זה המוצע על ידי משרד עורכי הדין אימבר גולן פרטוש. לפרטים נוספים וסיוע אישי במיצוי זכויותיכן – פנו כעת אל משרדנו ונתאם עבורכן פגישת ייעוץ ללא התחייבות.