ומתי לא מדובר בתאונת עבודה? מצבים בהם נפגעתם בעבודה ולא תהיו זכאים לפיצויים

המציאות היא שלא כל פגיעה שהתרחשה בעבודה תוכר אוטומטית על ידי בתי המשפט והמוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, מציב תנאי כפול המחייב שהתאונה תתרחש תוך כדי ועקב העבודה. במקרים רבים, גם כאשר הפגיעה ברורה והנזק קיים, הנפגע לא יהיה זכאי לפיצויים. אז מתי לא מדובר בתאונת עבודה? על כך במאמר הזה.

"תוך כדי ועקב העבודה"

סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי:

"תאונת עבודה" – תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו;

ובהמשך לו, סעיף 80 מבאר:

80.   רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם –

(1)  אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו;

(2)  אירעה תוך כדי עבודתו של המבוטח, במקום העבודה או בסביבתו הקרובה ביותר, בעשותו להצלת גוף או רכוש או למניעת נזק או סכנה לגוף או לרכוש;

(3)  אירעה תוך כדי עבודתו של המבוטח עקב פגיעה שאינה תוצאה מהעבודה ונגרמה בידי אדם אחר בכלי או בחפץ אחר, הנמצאים במקום העבודה או בקרבתו הקרובה ביותר לצרכי העבודה, או הנמצאים שם דרך קבע אף שלא לצרכי העבודה, והנפגע לא היה שותף לגרימת הפגיעה;

(4)  אירעה למבוטח שהוא עובד, בהפסקה שנקבעה על דעת המעביד ושאינה עולה על שלוש שעות, במקום שבו המבוטח או העובדים במקום עבודתו סועדים, והתאונה אירעה בקשר לעבודה או עקב סיכוני המקום או תוך כדי סעדו באותו מקום ועקב כך או תוך כדי נסיעתו או הליכתו למקום כאמור מהעבודה או בחזרה ממנו לעבודה ועקב נסיעתו או הליכתו זו;

(5)  אירעה למבוטח שהוא עובד, במקום שבו משתלם שכרו, או תוך כדי נסיעתו או הליכתו למקום כאמור ועקב נסיעתו או הליכתו זו ונתקיימו התנאים שנקבעו לכך בתקנות;

(6)  אירעה למבוטח שהוא עובד, תוך כדי מילוי תפקידו כחבר ועד עובדים שבמקום עבודתו ועקב מילוי תפקידו כאמור, או תוך כדי נסיעתו או הליכתו לשם מילוי תפקידו כאמור או בחזרה ממנו ועקב נסיעתו או הליכתו זו, ובלבד שלא חלה בהן הפסקה או סטיה של ממש מהדרך המקובלת, ונתקיימו התנאים שנקבעו לכך; לענין זה דין חבר ועד מושב עובדים כדין חבר ועד עובדים;

(7)  אירעה למבוטח שהוא עובד תוך כדי נסיעתו או הליכתו מהעבודה או ממעונו למקום הבחינה כאמור בסעיף 75(א)(4) או בחזרה למקום העבודה או למעונו ועקב נסיעתו או הליכתו זו.

כדי שתביעה תוכר, אנחנו צריכים להוכיח לביטוח הלאומי שני דברים במצטבר. הראשון הוא רכיב הזמן והמקום – "תוך כדי העבודה". האם הפגיעה התרחשה בשעות העבודה המקובלות? האם היא קרתה במקום העבודה עצמו, או בדרך הישירה אליו וממנו? התנאי השני הוא רכיב הסיבתיות – "עקב העבודה". האם הפגיעה נגרמה בגלל אופי העבודה, בגלל סיכון שיצרה העבודה, או שהיא נגרמה מגורם חיצוני שאינו קשור כלל לסביבת העבודה?

לפי הפסיקה (עב"ל 104/99 גבריאל ברדה נגד המוסד לביטוח לאומי), נטל ההוכחה לשני התנאים הללו מוטל על העובד. יתרה מכך, יש מצבים שבהם נטל הראייה מוגבר. למשל, באותו מקרה, מדובר היה בעובד שעבד מהבית. באופן עקרוני, עובד שעובד מהבית, זכאי להכרה בתאונת עבודה גם כאשר הוא עובד מהבית, אך בתנאי שהוא נפגע כתוצאה ממשהו הקשור לעבודתו. כך בפסק הדין:

"שעה שמדובר בתאונה שארעה בין כותלי ביתו של עובד עצמאי – יש להחמיר יותר בדרישת ההוכחה בדבר קשר הדוק בין העיסוקים שבמהלכם ארעה התאונה – לבין משלח היד. שהרי בין כתלי הבית הפרטי – לא אחת מתערבבים התחומים זה בזה ולא תמיד יהא זה קל להציב את התחום בין עיסוק פרטי לבין עיסוק הקשור למשלח היד…"

סטייה מהדרך – כשהקשר הישיר נשבר

אחת הדוגמאות הנפוצות ביותר לדחיית תביעות להכרה כתאונות עבודה, נוגעת לתאונות המתרחשות בדרך לעבודה או בחזרה ממנה. לצורך תאונת עבודה, החוק מכיר בדרך זו כחלק מזמן העבודה, אך הוא דורש שהדרך תהיה ישירה וסבירה. דוגמה נפוצה לשאלה מתי לא מדובר בתאונת עבודה היא כאשר העובד מבצע "סטייה של ממש" מהמסלול המקובל.

מהי סטייה של ממש? למשל אם עצרתם בדרך הביתה מהמשרד כדי לבצע קניות בסופרמרקט, ולאחר מכן נפגעתם בחניית הסופרמרקט, ביטוח לאומי יטען שהקשר הסיבתי נותק. הקניות הן עניין פרטי שאינו קשור לעבודה. באופן דומה, עיכוב משמעותי, כמו עצירה בבית קפה לפגישה חברתית ארוכה שאינה קשורה לעבודה, שובר את הרצף. לפי פסק דין עב"ל 639/09 "כשתכלית הנסיעה אינה מעונו (של הנפגע), לא תיחשב כתאונת עבודה, אף אם ארעה בהיותו עדיין בדרך המקובלת – ובטרם הוציא את כוונתו מן הכוח אל הפועל".

עם זאת, בפסק דין עב"ל 1179-11-20 ש.ג. נגד ביטוח לאומי למשל, מדובר היה בתובעת שיצאה ממקום עבודה, ונפגעה ממש מטרים ספורים ממנו. עם זאת, היא תכננה לצאת לגרוש שלה ולא ישירות לביתה. מנגד, היא טענה שמדובר במסלול הרגיל אותו עושה כל יום. באותו מקרה, דנו האם מדובר בסטייה קלה או סטייה של ממש. כך נאמר בפסק הדין:

"מחומר הראיות עולה תמונה לפיה הוכח כי התובעת כדרך קבע, מידי יום ביומו, לאחר סיום עבודתה הולכת לקחת את ילדה מבית הגרוש שלה וזאת לאחר ששהה אצל סבתו וסבו, שגרים בסמיכות לבנם, הגרוש של התובעת… עוד עולה מחומר הראיות, כי מטרת הנסיעה של התובעת לבית מגוריו של הגרוש שלה היתה במטרה להגיע לבית מגוריה ולא על מנת להישאר בבית הגרוש שלה… בהתאם לפסיקה ונוכח הרחבת הגדרת תאונת העבודה, למקרים בהם התאונה "אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו", שוכנענו כי מדובר בסטייה קלה".

הפרת הוראות המעסיק ופעולה אסורה

כאשר המעסיק קבע הוראת בטיחות ברורה, לדוגמה, "אין להפעיל את המכונה ללא מגן בטיחות", או "חובה לחבוש קסדה באזור זה". עובד שמחליט על דעת עצמו להסיר את מגן הבטיחות כדי לעבוד מהר יותר ונפגע כתוצאה מכך, או עובד שנכנס לאתר בנייה ללא קסדה ונפגע מלבנה נופלת, עלול למצוא את עצמו מול תביעה שנדחתה.

ביטוח לאומי יכול לטעון שהתאונה לא אירעה "עקב" העבודה, אלא "עקב" הפרת ההוראה המפורשת של העובד.

לא מדובר ברשלנות רגילה, כמו מעידה, אלא בפעולה אקטיבית בניגוד לנהלים שנועדו לשמור עליו.

בנוסף, יש להבדיל בין רשלנות רגילה, שהיא חלק מהסיכון האנושי, לבין רשלנות רבתי. אם עובד מועד ונופל במדרגות המשרד, זו ככל הנראה תאונת עבודה. אך אם עובד מחליט לגלוש במעקה המדרגות "בצחוק" ונופל, ביטוח לאומי יטען שהפגיעה נגרמה כולה עקב מעשיו הפזיזים, שאינם קשורים בשום צורה לעבודתו.

בעניין זה, שווה להזכיר נושא משיק, והוא האחריות השילוחית של מעסיק כלפי נזק שהעובדים שלו עשו. כלומר, מצב שבו עובד סטה מהוראת המעסיק, ותוך כדי גרם לנזק. האם במצב כזה, המעסיק יחוב בנזק? העניין מוסדר בסעיף 13 לפקודת הנזיקין. פסק דין מנחה בעניין אחריות שילוחית של מעסיקים הוא ע"א 338/60 מדינת ישראל נ' מדר:

"מבחן המטרה הדומיננטית… מבחן זה מניח כי בעת שביצע העובד את המעשה המזיק, עסק הן במילוי תפקידו והן בסיפוק האינטרס הפרטי שלו. על פי מבחן זה 'המעביד ישא באחריות שילוחית כאשר בולט הוא לעין, כי המטרה 'השלטת', מבין שתי המטרות שעמדו לנגד עיניו של העובד בשעת מעשה, היתה זו הקשורה בשליחות שהטיל עליו מעבידו'"

כלומר כשהעובד עושה פעולה מסוימת שמביאה לנזק, בוחנים מה המטרה שהנחתה את "ידו" של העובד בביצוע המטלה.

פגיעות שמקורן אישי או רפואי

לא כל אירוע שמתרחש פיזית בין כותלי המפעל או המשרד קשור לעבודה עצמה. אנו רואים מקרים רבים שבהם הגבול דק מאוד, וביטוח לאומי ממהר לנצל זאת לדחיית התביעה.

אירוע רפואי פתאומי (התקף לב או אירוע מוחי)

עובד שחווה התקף לב במהלך יום עבודה במשרד נמצא בבעיה ראייתית קשה. ביטוח לאומי יטען כי מדובר באירוע "טבעי", תוצאה של מצב רפואי קודם (כמו לחץ דם או סוכרת), שפשוט אירע במקרה בשעות העבודה. כדי להוכיח שכן מדובר בתאונת עבודה, אנחנו צריכים להוכיח שהאירוע נגרם "עקב" העבודה. כלומר, עלינו להצביע על אירוע חריג ופתאומי בעבודה שגרם להתקף, למשל ויכוח קולני וחריג עם מנהל, קבלת בשורה קשה על פיטורים, או מאמץ פיזי יוצא דופן שנדרש מהעובד באותו רגע. ללא הוכחת "אירוע חריג" כזה, הסיכוי להכרה נמוך. הבנה מתי לא מדובר בתאונת עבודה במקרה רפואי היא קריטית לניהול התיק.

תקיפה או קטטה על רקע אישי

גם אלימות במקום העבודה, כנראה שלא תהיה תאונת עבודה. המבחן הקובע הוא הרקע לאלימות: אם עובד הותקף על ידי לקוח זועם או על ידי עובד אחר במסגרת ויכוח על אופן ביצוע העבודה, זו תהיה תאונת עבודה. לעומת זאת, אם בן זוגה של עובדת מגיע למקום עבודתה ותוקף אותה על רקע סכסוך אישי, או אם שני עובדים נקלעים לקטטה אלימה בגלל חוב כספי פרטי ביניהם, ביטוח לאומי יקבע שהאירוע אינו קשור לעבודה.  תקיפה אלימה לא תהא תאונת עבודה, כאשר הרקע הוא אישי.

לדעת מתי לפנות לייעוץ משפטי

המוסד לביטוח לאומי הוא גוף שנוטה לדקדק בפרטים, ובצדק מבחינתו. פקידי התביעות מחפשים באופן אקטיבי את הנקודות שבהן הקשר הכפול של "תוך כדי ועקב העבודה" נשבר. פעמים רבות, עובדים מגישים את התביעה בתום לב, ומספקים בטופס התביעה מידע שמאפשר לביטוח לאומי לדחות אותם על הסף, למשל כשהם מציינים שעצרו לקניות בדרך.

כאן אנחנו נכנסים לתמונה. תפקידנו הוא לבחון את העובדות לעומק עוד לפני הגשת התביעה. אנחנו יודעים לנתח את המסלול, לבחון את הוראות המעסיק, ולאסוף את הראיות שיוכיחו את הקשר הסיבתי. לבירור השאלה מתי לא מדובר בתאונת עבודה יש חשיבות מכרעת, וייעוץ משפטי מוקדם יכול להבדיל בין תביעה שנדחית לבין קבלת מלוא הזכויות המגיעות לכם.