למקרי רשלנות רפואית הקשורים לסרטן עלולות להיות השלכות הרסניות ובלתי הפיכות לחיי המטופל או חיי משפחתו. תביעות רשלנות רפואית בתחום זה עוסקות במקרים רבים לא בטיפול עצמו, אלא ביחס למועד האבחון של המחלה. במאמר זה נעמיק במקרים של רשלנות רפואית באונקולוגיה, נתמקד בסוגיה הכאובה של אבחון מאוחר, ונבין כיצד ניתן לתבוע פיצויים בגין הנזקים שנגרמו.
הקושי בהוכחת רשלנות רפואית באבחון סרטן
הוכחת רשלנות רפואית בתחום האונקולוגיה היא אתגר משפטי סבוך ורב-פנים. החוק בישראל מחייב את התובעים להוכיח כי ספק שירותי הבריאות (רופא, קופת חולים, בית חולים) לא עמד בסטנדרט הטיפול הרפואי המקובל, מה שמכונה בעגה המשפטית "מבחן הרופא הסביר".
במקרה של סרטן, מחלה המאופיינת בחוסר ודאות אינהרנטי ובתוצאות המשתנות מאדם לאדם, הוכחת הרשלנות הופכת למסובכת אף יותר.
נטל ההוכחה הכבד מהווה מכשול משמעותי עבור מטופלים המבקשים צדק ופיצוי. לא כל טעות היא רשלנות, ולא כל תוצאה טרגית מעידה על טיפול לקוי. יש להוכיח שהרופא פעל באופן שרופא סביר אחר לא היה פועל בנסיבות דומות, וכי פעולה זו היא שגרמה לנזק. למשל, רופא עור בוחן נגע עור חשוד: האם מדובר ביבלת או גידול המעיד על מלנומה לא טיפוסית. בדנ"א 1833/91 קוהרי נ' מדינת ישראל נאמר כי אפילו כאשר רופא טועה, לא בהכרח מדובר ברשלנות:
"הרופא הסביר איננו מבחן של חכמה לאחר מעשה (hindsight), אלא של הרופא הממוצע בשעת מעשה. רופא בשר ודם עשוי לטעות, ולא כל טעות היא רשלנות".
הגורם המכריע ביותר בסיכויי ההחלמה מסרטן הוא כמעט תמיד גילוי מוקדם. תביעות רבות בתחום האונקולוגי נסובות סביב הפער שבין מועד האבחון בפועל לבין המועד שבו ניתן היה לאבחן את המחלה לראשונה. כאשר פער הזמנים נובע מרשלנות, זו לב התביעה.
הסיבה לכך היא שסיכויי ההחלמה ממחלות סרטן מושפעים באופן ישיר ממועד האבחון. כאשר סרטן מאובחן מאוחר מדי, המחלה כבר עלולה להתפשט לאיברים אחרים בגוף (לשלוח גרורות). במצב כזה, סיכויי ההחלמה צונחים דרמטית, אפשרויות הטיפול מצטמצמות, ותוחלת החיים של המטופל מתקצרת באופן טראגי.
מעבר לנזק הבלתי הפיך של אובדן סיכויי החלמה, איחור באבחון גורם למטופל להזדקק לטיפולים קשים ואגרסיביים הרבה יותר, כגון כימותרפיה, הקרנות וניתוחים כירורגיים נרחבים, אשר היו יכולים להימנע או להיות קלים משמעותית אילו המחלה הייתה מתגלה בשלב מוקדם.
כיצד מתרחשת רשלנות באבחון מאוחר?
הרשלנות לא תמיד מתבצעת על ידי האונקולוג הבכיר. במקרים רבים, הכשל מתרחש חודשים ואף שנים קודם לכן, במפגש הראשוני של המטופל עם מערכת הבריאות. משום כך, בחינת רשלנות באבחון סרטן מתפרשת לעתים על תקופה של שנים, עם אלפי מסמכים של ראיות מסיכומי טיפולים, בדיקות ואבחונים.
לעיתים קרובות, התסמינים הראשונים של המחלה מוצגים בפני רופא המשפחה או רופאים במוקדי רפואה דחופה. אבחון סרטן אינו משימה פשוטה, והמטופל עשוי להתקשות להגדיר את כאביו במדויק. דווקא בגלל הקושי הזה, ובגלל החשיבות העצומה של עיתוי האבחון, על הרופא המטפל להיות קשוב ביותר לתלונות המטופל.
רשלנות מתרחשת כאשר רופא מתעלם מתלונות שנשמעות "בנאליות" אך הן עקביות, לא מפנה לבדיקות הדמיה (כמו CT או MRI) או בדיקות מעבדה (דם, שתן) למרות תסמינים מחשידים, או לא מקשר בין התסמינים לאפשרות של מחלה ממארת. דוגמה נפוצה היא רופא שלא שולח מטופל מקבוצת סיכון לבדיקות סקר מתאימות. החובה המוטלת על הרופא היא להמשיך ולחקור את תלונות המטופל עד לשלילה או אישוש של האבחנה.
פענוח שגוי של תוצאות ואבחנה מבדלת שגויה
תרחיש נפוץ נוסף הוא אבחון שגוי של המחלה, הנחשב לאחד הביטויים הקשים ביותר של רשלנות. במקרה כזה, הרופא מזהה את התסמינים, אך מייחס אותם למחלה שפירה או זניחה. ההשלכות של אבחון שגוי הן כפולות והרסניות: ראשית, המטופל מקבל טיפול מיותר (כמו במקרה של טיפול בהקפאה למלנומה, שעלול אף להחמיר את התפשטותה). שנית, וחשוב מכך, העיכוב באבחון הנכון מאפשר לסרטן האמיתי להמשיך ולהתקדם לשלבים מתקדמים, ובכך מקטין דרמטית את הסבירות לתוצאה מוצלחת.
אפילו כאשר הבדיקות הנכונות כבר מבוצעות (כמו ביופסיה או CT), רשלנות יכולה להתרחש בשלב הפענוח, כאשר רדיולוג או פתולוג לא מפענחים כראוי את הממצאים או לא מזהים את הגידול.
לא רק האונקולוג: על מי מוטלת האחריות?
|
💡חשוב להבין💡 תביעות רשלנות רפואית באונקולוגיה אינן מוגשות תמיד נגד אונקולוגים. למעשה, אונקולוגים נתבעים פחות מרופאים אחרים, כיוון שלרוב הם אינם בקו החזית של האבחון הראשוני. המטופל מופנה אליהם לרוב לאחר שהאבחנה כבר אושרה. |
משום כך, האחריות לרשלנות באבחון מאוחר מוטלת במקרים רבים על רופא המשפחה, רופא העור, הגניקולוג או רופא חדר המיון, שלא זיהו את התסמינים הראשוניים ולא הפנו את המטופל לבדיקות הנדרשות או ישירות לאונקולוג.
בנוסף לאחריות הרופא, קיימת גם אחריות שילוחית של המוסדות הרפואיים. קופת החולים או בית החולים המעסיקים את הרופא נושאים באחריות למעשיו או למחדליו. מוסדות אלו אחראים להכשרה, לפיקוח ולעמידה בסטנדרט הטיפול. לכן, במקרה של רשלנות, ניתן ורצוי לתבוע הן את הרופא שהתרשל והן את המוסד הרפואי שבו הוא מועסק.
הוכחת התביעה: חוות דעת מומחה לאונקולוגיה
כאמור, הוכחת רשלנות רפואית באונקולוגיה אינה משימה פשוטה. הבסיס לכל תביעה כזו הוא חוות דעת מומחה לאונקולוגיה. עורך הדין המנהל את התיק ישלח את כל התיעוד הרפואי הרלוונטי למומחה רפואי בכיר בתחום. על המומחה לבחון את המקרה לעומק ולקבוע בחוות דעתו שלושה מרכיבים חיוניים:
- קיומה של עוולת רשלנות: המומחה יצביע היכן בדיוק התרחשה הרשלנות, כלומר האם הרופא התעלם מתסמינים, לא הפנה לבדיקה הכרחית, פעל בחוסר זהירות או ברמת מיומנות נמוכה מהמצופה.
- קיומו של נזק מוכח: במקרי סרטן, הנזק ברור – התפשטות המחלה, קיצור תוחלת חיים, צורך בטיפולים קשים יותר.
- קשר סיבתי בין הרשלנות לנזק: המומחה חייב להוכיח שהנזקים שנגרמו למטופל היו נמנעים, או לכל הפחות פוחתים משמעותית, אילו האבחון היה מתבצע במועד הראשון האפשרי. עליו להראות כי אבחון מוקדם יותר היה משנה את הפרוגנוזה, משפר את סיכויי ההחלמה, או חוסך טיפולים מזיקים.
מה כולל הפיצוי בתביעת אבחון מאוחר?
במקרים של רשלנות רפואית באונקולוגיה, מטרת הפיצוי היא לסייע בהפחתת העומס הפיזי, הרגשי והכלכלי העצום המוטל על המטופל ובני משפחתו. הפיצויים נחלקים לשני ראשים עיקריים:
- נזקים כלכליים (ממוניים): כוללים החזר על הוצאות רפואיות, עלויות טיפולים פרטיים, תרופות, עזרים, נסיעות, וכן פיצוי על אובדן כושר השתכרות בעבר ובעתיד, ואף פיצוי על אובדן הכנסה של בני משפחה שסועדים את החולה.
- נזקים לא כלכליים (לא ממוניים): פיצוי על הכאב והסבל הפיזי והנפשי, המצוקה הרגשית, אובדן איכות החיים וקיצור תוחלת החיים.
לאור העובדה שהפגיעות בעקבות רשלנות באבחון סרטן הן מהחמורות ביותר, ולעיתים קרובות בלתי הפיכות, סכומי הפיצויים בתביעות אלו הם גבוהים במיוחד ויכולים להגיע למיליוני שקלים.
חשוב לציין כי כאשר מדובר בתביעה נזיקית שמוגשת על ידי יורשים של מנוח (שמת עקב אבחון שגוי לצורך העניין), הפסיקה קובעת כי יש לנכות מסכום הפיצויים את הפיצוי הכספי שהגיע לתלויים כתוצאה מהמוות, מה שנקרא "הלכת הניכוי", ראו ע"א 4431/05 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' צרור:
"כלל מושרש הוא, כי בחישוב נזקם של התלויים עקב מות המנוח, יש להביא בחשבון גם את ה"הטבה הכספית" שבאה לידיהם – אם באה – בעקבות פטירתו. זוהי "הלכת הניכוי", המורה כי יש לזקוף לחובת התלויים את היתרונות החומריים הנובעים ממות המנוח לעומת הנזק שנגרם להם".
