מי שסובל מ-CRPS מגיע לוועדה הרפואית עם אבחנה ברורה, מכתבים ממרפאת כאב ורשימת תרופות שהייתה מכריעה כל אדם בריא. רק בוועדה עצמה מתברר שהמילה CRPS אינה מופיעה בספר הליקויים בכלל. אין פריט לתסמונת כאב אזורי מורכב, אין מדרגות ואין אחוז שכתוב מראש. הוועדה צריכה לבחור פריט אחר, "דומה", ולדרג לפיו, ומי שלא הכין את התיק לפי הקריטריונים של אותו פריט עלול לגלות שהכאב הקשה ביותר בחייו תורגם לאחוז חד-ספרתי.
עיקרי הדברים
- אין פריט ל-CRPS – הדירוג נעשה לפי תקנה 14, בהתאמה לפגימה הדומה ביותר או לפי שיקול דעת הוועדה.
- בחירת הפריט היא המחלוקת – פריטי העצבים, פריטי הגבלת התנועה ופריטי הכאב הנוירופתי מובילים לתוצאות שונות מאוד.
- הכאב נמדד דרך הטיפול – כשספר הליקויים מדרג כאב, הוא בודק טיפול ייעודי מתועד לאורך חצי שנה ואת התגובה אליו.
- הסימנים האובייקטיביים מכריעים – בצקת, שינויי צבע וטמפרטורה והגבלת תנועה מתועדים הם מה שמבדיל CRPS מתלונה על כאב.
מהי CRPS, ולמה היא מבלבלת ועדות
תסמונת כאב אזורי מורכב, CRPS, היא מצב שבו כאב עז ומתמשך מופיע בגפה, לרוב אחרי פציעה, שבר או ניתוח, ונמשך הרבה אחרי שהפציעה עצמה הייתה אמורה להחלים. הכאב אינו פרופורציונלי לפגיעה המקורית, והוא מלווה בשינויים שאפשר לראות ולמדוד: בצקת, שינויי צבע וטמפרטורה בעור, שינויים בהזעה, הגבלת תנועה, חולשה, ולעתים שינויים בשיער, בציפורניים ובעור.
הספרות הרפואית מבחינה בין שני סוגים. בסוג הראשון אין פגיעה מזוהה בעצב, והוא השכיח יותר. בסוג השני, שכונה בעבר "קאוזלגיה", קיימת פגיעה מוכחת בעצב היקפי. האבחנה היא קלינית בעיקרה, ונשענת בדרך כלל על הקריטריונים שנקבעו בבודפשט: כאב מתמשך שאינו פרופורציונלי לאירוע, תסמינים שהמטופל מתאר במספר קבוצות, סימנים שהרופא מוצא בבדיקה במספר קבוצות, והיעדר אבחנה אחרת שמסבירה טוב יותר את התמונה.
הבלבול בוועדות נובע בדיוק מהמבנה הזה. אין בדיקת דם אחת ואין צילום אחד שמאשרים את האבחנה. מיפוי עצמות, צילום רנטגן שמראה דלדול עצם לא אחיד, או מדידת טמפרטורה השוואתית יכולים לתמוך בה, אבל אף אחד מהם אינו חד-משמעי. ועדה שפוגשת מטופל ביום שבו הבצקת ירדה והצבע כמעט תקין עלולה לראות אדם שמתלונן על כאב בלי ממצא, ולא אדם עם תסמונת מוכרת.
נניח שאחות בחדר ניתוח שברה את שורש כף היד בנפילה, ואחרי שהגבס הוסר היד נותרה נפוחה, חמה ורגישה למגע עד כדי כך שגם שרוול החלוק מכאיב. היא אינה מסוגלת לאחוז במכשירים, ובעבודה שבה היד היא כלי העבודה העיקרי, המשמעות מיידית. המקרה שלה ממחיש את הדילמה: האבחנה ברורה למרפאת הכאב, אבל בספר הליקויים אין לה כתובת.
תקנה 14: כשאין פריט, מחפשים פריט דומה
ספר הליקויים הוא התוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), והוא משמש גם בתביעות לנכות כללית.[2] כשליקוי אינו מפורט בתוספת, תקנה 14 קובעת שתי דרכים. הדרך הראשונה היא התאמה: דרגת הנכות תיקבע לפי האחוז שנקבע לפגימה שלדעת הוועדה דומה לליקוי. הדרך השנייה מיועדת למקרה שבו לא ניתן למצוא פגימה דומה: הוועדה קובעת את האחוזים לפי שיקול דעתה, בהתחשב במבחנים שבתוספת לגבי אותו איבר או אותה מערכת, ובהתחשב בסוג הפגימה ובהגבלה שגרמה.[1]
הנוסח נשמע טכני, אבל המשמעות המעשית עמוקה. ב-CRPS, השאלה המרכזית בוועדה אינה אם יש תסמונת, אלא לאיזה פריט היא דומה. התשובה לשאלה הזו קובעת את סולם המדרגות שבו תימדד, ואת סוג הראיות שיידרשו כדי לטפס בו.
📌 חשוב לדעת: ההתאמה היא החלטה שצריך לנמק
ועדה שמדרגת לפי תקנה 14 צריכה לציין לאיזה פריט התאימה את הליקוי ולמה. פרוטוקול שמסתפק במשפט כללי, או שאינו מתייחס לחוות דעת רפואית שהוגשה, הוא נקודת תורפה. על החלטת הוועדה הרפואית מגישים ערר לוועדה רפואית לעררים בתוך 60 יום, ועל החלטת ועדת העררים ניתן לערער לבית הדין האזורי לעבודה בתוך 60 יום, אבל רק בשאלה משפטית.[4] היעדר הנמקה או התעלמות ממסמך מהותי הם דוגמאות לשאלות כאלה.
הפריטים שאליהם מתאימים: שלושה סולמות שונים
בפועל, ועדות עשויות להתאים CRPS לאחד משלושה כיוונים, ולעתים לשילוב ביניהם. כל כיוון מודד דבר אחר, ולכן גם מוביל לתוצאה אחרת.
הכיוון הראשון הוא פריטי העצבים ההיקפיים, פריט 31 בגפה העליונה ופריט 32 בגפה התחתונה. הוא טבעי במיוחד בסוג השני של התסמונת, שבו יש פגיעה מוכחת בעצב מסוים. כל עצב מדורג לפי דרגת החולשה בשרירים שהוא מעצבב, ולפגיעה שורשית או במקלעת יש גם מדרגות כלליות: בגפה העליונה 20%, 30% ו-40% בצד הדומיננטי ונמוכות יותר בצד השני, ובגפה התחתונה אותן מדרגות בלי הבחנה בין הצדדים. ההערות לפריטים קובעות שהדירוג נעשה לפי קריטריונים קליניים, ושבדיקות כמו EMG משמשות כעזר לשיקול הדעת. הן גם קובעות תקרה: אחוזי הנכות המצטברים בשל פגיעות עצביות לא יעלו על אחוזי קטיעת היד בגובה הכתף, או קטיעת הרגל בגובה מפרק הירך.[1]
הכיוון השני הוא פריטי הגבלת התנועה במפרקים: שורש כף היד, המרפק והכתף בפריט 41, והקרסול, הברך והירך בפריט 48. כאן המדד הוא טווח התנועה במעלות או קשיון של המפרק. ב-CRPS ממושכת, שבה התפתחו קונטרקטורות והמפרקים "ננעלו", הכיוון הזה משקף את הנזק המבני. קשיון לא נוח של שורש כף היד, למשל, מדורג ב-40% ביד ימין וב-30% ביד שמאל.
הכיוון השלישי הוא הדרך שבה ספר הליקויים מדרג כאב נוירופתי במקומות אחרים. בפריט 29(6), שעוסק בפגיעה מפושטת בעצבים, הפרעה תחושתית המלווה בכאב, בלי חולשה בבדיקה, מדורגת ב-20%, בתנאי שניתן טיפול תרופתי כרוני ייעודי לכאב נוירופתי במשך חצי שנה לפחות, עם תיעוד של התגובה לטיפול. כאב בעצב הטריגמינלי, בפריט 29(5), מדורג ב-20% כשהוא מחייב טיפול מניעה יום-יומי מתועד במשך חצי שנה, וב-40% כשנוסף לכך תגובה בלתי מספקת לשתי תרופות ייעודיות לפחות.[1]
| כיוון ההתאמה | מה נמדד | דוגמאות למדרגות |
|---|---|---|
| עצבים היקפיים – פריטים 31-32 | כוח שרירים (דרגות 4/5 עד 2/5), חומרת הפגיעה | שורשי/מקלעת: 20%, 30%, 40% בצד הדומיננטי |
| הגבלת תנועה וקשיון – פריטים 41, 48 | טווח תנועה במעלות, קשיון נוח או לא נוח | שורש כף יד: 10%/5% עד 40%/30%; קרסול: 10% עד 30% |
| כאב נוירופתי – פריט 29(6), 29(5) | טיפול ייעודי מתועד חצי שנה, תגובה לטיפול | 20%, ועד 40% בכאב עמיד לשתי תרופות (טריגמינוס) |
אין כאן תשובה אחת נכונה, וההתאמה נתונה לשיקול הדעת של הוועדה. אבל דווקא משום כך, מי שמגיע לוועדה עם תיק שמספק נתונים לכל אחד מהכיוונים – מדידות כוח, מדידות טווח תנועה, ותיעוד טיפולי מלא – מאפשר לה לבחור את הסולם שמשקף את מצבו בצורה המדויקת ביותר, ומקשה עליה להסתפק בסולם הנמוך מכולם.
הקריטריונים של בודפשט כראיה
הקושי המרכזי בתיק CRPS הוא להראות לוועדה שמדובר בתסמונת עם ממצאים, ולא בתלונה על כאב. הקריטריונים של בודפשט עוזרים כאן, משום שהם מחלקים את הממצאים לארבע קבוצות: תחושתיות, כמו רגישות יתר לכאב ולמגע; כלי-דמיות, כמו הבדלי טמפרטורה וצבע בין שתי הגפיים; בצקת ושינויים בהזעה; ומוטוריות ותזונתיות, כמו הגבלת תנועה, חולשה, רעד ושינויים בעור, בשיער ובציפורניים.
מסמך רפואי שמפרט את התסמינים והסימנים לפי ארבע הקבוצות שווה לוועדה יותר מעשרה מכתבים שכתוב בהם "סובל מ-CRPS". הוא מראה שהאבחנה נקבעה לפי קריטריונים מקובלים, ומאפשר לרופא בוועדה לאמת את הממצאים בבדיקה שלו.
הבעיה היא שהסימנים משתנים. בצקת יורדת אחרי מנוחה, הצבע משתנה במהלך היום, והטמפרטורה מושפעת מהחדר. לכן כדאי לתעד אותם לאורך זמן: צילומים השוואתיים של שתי הגפיים, מדידת היקף, מדידות טמפרטורה במרפאה, וסיכומים של פיזיותרפיסט או מרפא בעיסוק שראו את הגפה בביקורים רבים. תיעוד כזה מאפשר לוועדה לראות את התמונה המלאה גם כשביום הבדיקה הגפה נראית כמעט תקינה.
לבדיקות העזר יש מקום, אבל לא מקום מרכזי. מיפוי עצמות בשלושה שלבים, צילום שמראה דלדול עצם לא אחיד או בדיקת הולכה עצבית בסוג השני יכולים לחזק את התיק. הם אינם תחליף לבדיקה קלינית מסודרת, ובמיוחד לא לתיעוד של הסימנים לאורך זמן.
כאב שאין לו מדד: איך מתעדים אותו
ספר הליקויים אינו מדרג כאב כשלעצמו. אבל במקומות שבהם הוא כן מתייחס לכאב, הוא עושה זאת בשפה עקבית: טיפול ייעודי, מתועד, יום-יומי, לאורך חצי שנה לפחות, ותיעוד של התגובה אליו. כשהכאב הוא הליקוי המרכזי, ההיסטוריה הטיפולית היא הראיה, משום שהיא המדד האובייקטיבי היחיד לעוצמה שלו.
תיק CRPS מבוסס צריך לכלול את רצף הטיפולים כולו, ולא רק את הנוכחי. תרופות לכאב נוירופתי שנוסו, המינונים, משך כל טיפול והסיבה להפסקתו. טיפולי פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק, טיפול במראה, חסמים עצביים, עירויי קטמין, והשתלת ממריץ לחוט השדרה אם בוצעה. כל אחד מהם מעיד שהכאב נלקח ברצינות על ידי הגורמים המטפלים, ושלא נמצא לו פתרון פשוט.
מרפאת כאב היא בדרך כלל המקור הטוב ביותר לתיעוד כזה. סיכום של רופא כאב שמתאר את מהלך הטיפולים, את התגובה לכל אחד מהם ואת המצב התפקודי הנוכחי, מספק לוועדה בדיוק את המידע שהשפה של ספר הליקויים מחפשת. סיכום כזה כדאי לבקש במיוחד לקראת הוועדה, ולא להסתמך על מכתבים קצרים שנכתבו לצרכים אחרים.
⚠️ עצור – לא להגיע לוועדה עם אבחנה בלבד
המילים "סובל מ-CRPS" במכתב רפואי אינן מדרגה בספר הליקויים. בלי מדידות טווח תנועה במעלות, בלי דירוג כוח שרירים, בלי צילומים השוואתיים של שתי הגפיים ובלי סיכום טיפולי מסודר, הוועדה נדרשת לדרג תסמונת מורכבת על סמך בדיקה של דקות ספורות. במצב כזה, בחירת הסולם הנמוך היא התוצאה הצפויה, ותיקונה בערר קשה יותר מהכנה נכונה מלכתחילה.
יד או רגל: למה מיקום התסמונת משנה את התיק
CRPS מופיעה לעתים קרובות יותר בגפה העליונה, ובעיקר בכף היד ובשורש כף היד, אבל היא יכולה להופיע גם בכף הרגל ובקרסול. המיקום משנה לא רק את הממצאים, אלא גם את הכללים שיחולו עליהם. בגפה העליונה, פריטי העצבים מבחינים בין הצד הדומיננטי לצד שאינו דומיננטי, ופריטי המפרקים מבחינים בין ימין לשמאל, כשאיטר יד ימין מדורג כאילו יד שמאל היא ידו הימנית. לכן חשוב שהיד הדומיננטית תהיה מתועדת במפורש בתיק.
בגפה התחתונה ההשפעה התפקודית היא בעיקר על ההליכה. מי שאינו מסוגל לדרוך על כף הרגל, או שהולך רק בעזרת קביים, עשוי לחשוב על גמלת ניידות. כאן יש מגבלה שכדאי להכיר מראש: הזכאות לגמלת ניידות נקבעת בוועדה של משרד הבריאות לפי רשימת ליקויים ברגליים, ולפי כל-זכות, היא נקבעת כשהמוגבלות נובעת מליקויים שקשורים לנכות תפקודית ברגליים, ולא ממצבים כמו כאבים.[6]
המשמעות היא ש-CRPS ברגל לא תוכר בגמלת הניידות רק משום שהיא כואבת. כדי להיכנס לרשימה, צריך להראות ליקוי תפקודי מוגדר: קשיון או הגבלה בתנועת הקרסול והברך, חולשת שרירים, או שימוש מתועד בכיסא גלגלים. אותם ממצאים אובייקטיביים שחשובים בוועדה לנכות כללית הם גם המפתח לגמלת הניידות, ולכן כדאי לתעד אותם בצורה שתשרת את שתי הוועדות.
שלבי התסמונת, ומתי הקביעה הופכת לקבועה
CRPS אינה מצב קבוע מהיום הראשון. בשלב המוקדם הגפה בדרך כלל חמה, אדומה ונפוחה, ובשלבים מאוחרים יותר היא עשויה להפוך קרה, חיוורת או כחלחלה, עם דלדול של העור ושל השרירים והתקשות של המפרקים. אצל חלק מהמטופלים התסמינים משתפרים בהדרגה בתוך חודשים או שנים, ואצל אחרים הם הופכים כרוניים.
מבחינת הוועדה, המשמעות היא שבחודשים הראשונים אחרי האבחנה נקבעת לעתים קרובות נכות זמנית, והקביעה הקבועה נעשית רק כשהמצב מתייצב. בתקופה הזו חשוב במיוחד לתעד את מהלך המחלה, כולל השינויים בין השלבים, משום שהם מראים לוועדה שמדובר בתסמונת דינמית עם ממצאים, ולא בכאב שאינו משתנה.
העיתוי משפיע גם על בחירת הסולם. בשלב המוקדם, כשהבצקת ושינויי הצבע בולטים, התמונה תואמת יותר את הכיוונים שבודקים כאב וסימנים עצביים. בשלב הכרוני, כשהתפתחו קשיון וקונטרקטורות, דווקא פריטי הגבלת התנועה עשויים לשקף את הנזק טוב יותר. מי שמגיע לבדיקה החוזרת עם מדידות עדכניות מאפשר לוועדה להתאים את הסולם למצב בפועל, ולא למצב שהיה לפני שנה.
כשהכאב פוגע בנפש
כאב כרוני חמור משפיע על כל תחומי החיים, ולא פעם מתפתחים לצדו דיכאון, חרדה והפרעות שינה. כשמדובר בהפרעה נפשית מאובחנת שמטופלת על ידי פסיכיאטר, היא נבחנת בפרק הנפשי של ספר הליקויים, מדורגת בנפרד ומצטרפת לאחוזים של ה-CRPS בחישוב משוקלל. מי שמטופל בפועל ונמנע מלהציג את הטיפול הנפשי בוועדה, מתוך בושה או חשש, מוותר על רכיב לגיטימי של התיק.
עם זאת, יש כאן גם מלכודת שכדאי להכיר. פריט 34(ב) בפרק הנפשי מונה, בין השאר, הפרעות סומטופורמיות, כלומר מצבים שבהם תסמינים גופניים מוסברים בגורם נפשי.[1] ב-CRPS, כשהממצאים האובייקטיביים אינם מתועדים היטב, קיים חשש שהתסמונת תוצג כ"תלונה תפקודית" ותדורג כאילו הייתה בעיה נפשית בלבד, בסולם אחר לגמרי.
הדרך להתמודד עם החשש הזה היא שוב התיעוד האובייקטיבי: ככל שהבצקת, שינויי הצבע והטמפרטורה והגבלת התנועה מתועדים טוב יותר, כך ברור יותר שמדובר בתסמונת גופנית עם ממצאים, שלצדה, אולי, גם פגיעה נפשית, ולא בפגיעה נפשית שבמקרה מתבטאת בגפה.
CRPS אחרי תאונת עבודה או תאונת דרכים
CRPS מתפתחת לעתים קרובות אחרי פציעה, ולכן במקרים רבים יש לה גם מקור תאונתי. כשהפציעה המקורית אירעה בעבודה, התסמונת נבחנת גם במסלול נפגעי עבודה, שבו הוועדה הרפואית קובעת אחוזי נכות מעבודה ולא נדרשת דרגת אי-כושר. נכות צמיתה של 20% ומעלה מזכה בקצבה חודשית, ונכות צמיתה של 9% עד 19.99% מזכה במענק חד-פעמי.[5] השאלה המרכזית במסלול הזה היא הקשר הסיבתי: האם התסמונת היא המשך ישיר של הפגיעה בעבודה.
במקרה של האחות מהדוגמה, אם הנפילה אירעה בזמן העבודה, הדרך עוברת קודם דרך הכרה בשבר בשורש כף היד כתאונת עבודה, ובהמשך דרך דרישה להכיר בתסמונת כחלק מהנזק. ככל שהתיעוד מראה רצף ברור בין השבר להופעת הסימנים, כך קל יותר לבסס את הקשר.
כשהפציעה נגרמה בתאונת דרכים, או ברשלנות של גורם אחר, נפתח גם מסלול של תביעת נזיקין. שם הנכות נקבעת בדרך כלל על ידי מומחה רפואי שממנה בית המשפט, והפיצוי כולל רכיבים כמו הפסדי השתכרות, עזרת הזולת ופיצוי בגין כאב וסבל. ב-CRPS, שבה הכאב הוא לב הנזק, רכיב זה משמעותי במיוחד, והוא נבחן לפי כללים שונים מאלה של הביטוח הלאומי.
מנכות רפואית לקצבה, ומה עושים כשהאחוז נמוך
במסלול הנכות הכללית, כדי לקבל קצבה נדרשת נכות רפואית של 60% לפחות, או 40% כשנקבעו 25% לפחות בשל ליקוי אחד, ובנוסף דרגת אי-כושר להשתכר של 60% לפחות.[3] ב-CRPS של גפה אחת, האחוז מהתסמונת עצמה נמוך לעתים מהסף, ולכן הצירוף עם ליקויים נוספים, כמו פגיעה נפשית מאובחנת או ליקוי במפרק סמוך, הוא לעתים קרובות מה שמכריע את התיק.
דרגת אי-הכושר היא המקום שבו הנזק התפקודי של CRPS בא לידי ביטוי המלא. אחות שאינה יכולה לאחוז במכשירים, מורה שאינה יכולה לכתוב על הלוח או נהג שאינו יכול לאחוז בהגה נמצאים במצב תעסוקתי שונה לגמרי ממה שמשתקף באחוז הרפואי. חשוב להציג לפקיד התביעות לא רק את האבחנה, אלא את מה שהיד או הרגל אינן מסוגלות לעשות בפועל.
כשהאחוז שנקבע אינו משקף את הממצאים, ובמיוחד כשהוועדה בחרה לדרג לפי פריט שאינו מתאים או לא נימקה את בחירתה, הגשת ערר על אחוזי נכות רפואיים היא הצעד הבא. בערר ניתן להציג חוות דעת של מומחה שמסבירה איזה פריט מתאים לתסמונת ולמה, ולהשלים מדידות שחסרו. CRPS היא גם מצב שעשוי להשתנות, לטובה או לרעה, ולכן במקרה של החמרה ניתן לבקש בדיקה מחדש.
משרדנו מלווה נפגעים עם CRPS מול הוועדות הרפואיות של הביטוח הלאומי. בתיקים האלה ההבדל נוצר כמעט תמיד לפני הדיון: בבניית תיעוד שמתאים לכל אחד מסולמות ההתאמה, ובטיעון מנומק לגבי הפריט שמשקף את מצבו של הנפגע בצורה המדויקת ביותר.
שאלות ותשובות
כמה אחוזי נכות נותנים על CRPS?
אין אחוז קבוע, משום ש-CRPS אינה מופיעה בספר הליקויים. הוועדה מדרגת לפי תקנה 14, בהתאמה לפריט דומה, למשל פריטי העצבים ההיקפיים, פריטי הגבלת התנועה במפרקים או פריטים שמדרגים כאב נוירופתי. התוצאה תלויה בפריט שנבחר ובממצאים המתועדים.
איך מוכיחים CRPS בוועדה רפואית?
באמצעות תיעוד של הסימנים האובייקטיביים לאורך זמן: בצקת, הבדלי צבע וטמפרטורה בין הגפיים, שינויי הזעה, הגבלת תנועה וחולשה. מסמך שמפרט את הממצאים לפי קריטריוני בודפשט, צילומים השוואתיים, מדידות במעלות וסיכום של מרפאת כאב חשובים יותר מהאבחנה עצמה.
מה זה תקנה 14 ולמה היא חשובה ב-CRPS?
תקנה 14 קובעת שליקוי שאינו מפורט בספר הליקויים ידורג לפי הפגימה הדומה לו, ואם אין כזו, לפי שיקול דעת הוועדה בהתחשב במבחנים לאותו איבר ובהגבלה שנגרמה. ב-CRPS היא הבסיס לכל הדירוג, ובחירת הפריט הדומה היא ההחלטה המכרעת בתיק.
מה עושים אם הוועדה קבעה אחוז נמוך?
ניתן להגיש ערר לוועדה רפואית לעררים בתוך 60 יום, ולהציג בו חוות דעת שמסבירה איזה פריט מתאים לתסמונת והשלמת מדידות. על החלטת ועדת העררים ניתן לערער לבית הדין האזורי לעבודה בתוך 60 יום, בשאלה משפטית בלבד, למשל כשהוועדה לא נימקה את בחירת הפריט.
מקורות שצוטטו במאמר (6)
- [1] תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תקנה 14 ופריטים 29, 31, 32, 34, 41 ו-48 – נבו
- [2] ספר הליקויים המלא – מבחנים לקביעת דרגת נכות – המוסד לביטוח לאומי
- [3] תנאי הזכאות לקצבת נכות כללית – המוסד לביטוח לאומי
- [4] ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי – כל-זכות
- [5] קצבת נכות לנפגעי עבודה – כל-זכות
- [6] ועדה רפואית לקביעת מוגבלות בניידות – כל-זכות
מילון מושגים
כאב מתמשך ולא פרופורציונלי בגפה, לרוב אחרי פציעה, המלווה בשינויים בעור, בכלי הדם, בהזעה ובתנועה.
קריטריונים קליניים לאבחון CRPS, הבוחנים תסמינים וסימנים בארבע קבוצות ומחייבים שלילת אבחנה אחרת.
דירוג ליקוי שאינו מפורט בספר הליקויים לפי הפגימה הדומה לו, או לפי שיקול דעת הוועדה.
כאב שנגרם מגירוי שאינו אמור לכאוב, כמו מגע של בגד, וסימן מוכר ב-CRPS.
כאב שמקורו בפגיעה או בתפקוד לקוי של מערכת העצבים, ומטופל בתרופות ייעודיות.
פגם בהחלטת ועדת העררים, כמו היעדר הנמקה או התעלמות ממסמך מהותי, שמאפשר ערעור לבית הדין לעבודה.
המאמר עודכן לאחרונה: נובמבר 2026 ומשקף את המצב המשפטי הנוכחי. מדרגות האחוזים כפופות לספר הליקויים בתוקף. המידע המובא אינו ייעוץ משפטי.
כאב שהוועדה לא רואה?
משרד עו"ד אימבר גולן פרטוש מלווה נפגעים עם CRPS מול הוועדות הרפואיות של הביטוח הלאומי – מבניית התיעוד האובייקטיבי ועד טיעון מנומק לגבי הפריט המתאים. ייעוץ ראשוני ללא עלות.
