תאונת עבודה היא אירוע קשה ומורכב, המעמיד את הנפגע בפני אתגרים בריאותיים, נפשיים וכלכליים. המסלול הראשוני והמוכר ביותר לקבלת סיוע הוא פנייה למוסד לביטוח לאומי, המספק זכויות סטטוטוריות לכל עובד שנפגע. אולם, חשוב לדעת שזהו אינו אפיק הפיצוי היחיד. במקרים רבים, כאשר התאונה נגרמה עקב כשל בטיחותי או מחדל של מקום העבודה, קמה לנפגע זכות נוספת ומשמעותית: הגשת תביעת מעסיק תאונת עבודה. זוהי תביעת נזיקין אישית נגד המעסיק, שמטרתה לקבל פיצוי מלא על כלל הנזקים שנגרמו, מעבר לתגמולים שמשלם הביטוח הלאומי. מאמר זה יפרט מתי ניתן לתבוע את המעסיק, מה נדרש להוכיח, ומהם ההבדלים המהותיים בין שני מסלולי התביעה.
ההבדל המהותי: תביעה מול ביטוח לאומי לעומת תביעה נגד המעסיק
התביעה מול המעסיק הינה הליך נפרד מהתביעה נגד ביטוח לאומי. התביעה מול המוסד לביטוח לאומי היא זכות מוחלטת המוקנית לעובד כמעט בכל מצב. היא פועלת במודל של "אחריות מוחלטת", כלומר, אין כל חשיבות לשאלת האשמה בגרימת התאונה. גם אם התאונה נגרמה באשמתו המלאה של העובד, הוא עדיין יהיה זכאי לדמי פגיעה ולקצבת נכות. הפיצויים מוגבלים לסכומים ותקרות הקבועים בחוק. עם זאת, ישנן שתי הערות בהקשר הזה:
- אם הנזק אירוע תוך כדי שהעובד ניסה לבצע פשע או טרור, הוא לא יהא זכאי לגמלה מכוח חוק הביטוח הלאומי (ראו סעיף 326 לחוק הביטוח הלאומי).
- יש הבדל בין אם הפגיעה תוכר כנכות כללית או במסגרת תביעה לתאונת עבודה. לפי סעיף 82 לחוק הביטוח הלאומי, במצב של רשלנות, לא יהיה מדובר בתאונת עבודה:
״82. אין רואים תאונה כתאונת עבודה אם אירעה בעת שהמבוטח נהג ברשלנות שלא בהתאם להוראה חוקית ביחס לעבודתו שהובאה לידיעת העובדים במקום עבודתו, או שלא בהתאם להוראות שניתנו לו מאת מעבידו או מאת מי שנוהג להורות לו בענין עבודתו, אלא אם כן כתוצאה מאותה תאונה נפטר המבוטח או נעשה נכה עבודה או לא מסוגל לעבודתו או לעבודה מתאימה אחרת, עשרה ימים לפחות, ואלא אם כן היו רואים את התאונה כתאונת עבודה לולא נהג כאמור״.
כאשר עסקינן בתביעה נגד המעסיק, מדובר בתביעת נזיקין, וכדי שתצליח, יש להוכיח את יסוד הרשלנות מצד המעסיק. כלומר, יש להראות שהמעסיק לא נקט באמצעי הזהירות הסבירים כדי להגן על העובד, ושמחדל זה הוא שגרם לתאונה. הפיצוי בתביעה כזו אינו מוגבל בתקרות סטטוטוריות ונועד להשיב את מצבו של הנפגע לקדמותו ככל הניתן, כולל פיצוי על נזקים שביטוח לאומי אינו מכסה, כמו כאב וסבל. במקרה שהעובד עצמו התרשל, יתכן ובית המשפט יבקש להפחית מהאחריות הנזיקית של המעסיק עקב אשם תורם של הניזוק כאמור בפקודת הנזיקין. עם זאת, מדובר בהפחתה יחסית לאשמתו של העובד שהתרשל. בנוסף, בית המשפט נוטה לדקדק יותר עם המעסיקים ולא עם העובדים שנפגעו. ראו פסק דין ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אמסלם:
"מגמה שהשתרשה בהלכות שנקבעו בפסיקת בית המשפט הזה, היא, כי במקרה שמדובר בתאונת עבודה, אשר בה נפגע עובד, יש לדקדק דווקא עם המעסיק בכל הנוגע להטלת האחריות לתאונה ולהקל במידה רבה עם העובד בייחוס רשלנותו, שגרמה או שתרמה לתאונה. היסוד הרעיוני לקביעת הלכה זו הוא בכך, שהמעסיק הינו זה המופקד על המפעל או על העבודה, שבמסגרתה מבצע העובד את המוטל עליו, ומתפקידו לדאוג, שתנאי העבודה ושיטות העבודה יהיו בטוחים, והעובד יודרך כראוי כיצד לבצע מלאכתו…"
המשמעות של קביעת אשם תורם היא כלכלית: אחוז האשם שייפסק לחובת העובד יופחת מסכום הפיצוי הכולל שייפסק לזכותו. לדוגמה, אם ייפסק פיצוי של 500,000 ₪ וייקבע לעובד אשם תורם בשיעור של 20%, הוא יקבל בפועל 400,000 ₪.
עילת התביעה: הוכחת רשלנות המעסיק
בסיס התביעה נגד המעסיק הוא הפרת חובת הזהירות המוטלת עליו כלפי עובדיו. חובה זו, המעוגנת הן בפקודת הבטיחות בעבודה והן בפסיקת בתי המשפט, מחייבת את המעסיק לספק סביבת עבודה בטוחה. רשלנות של מעסיקים יכולה לבוא לידי ביטוי במגוון רחב של מחדלים. ניתן דוגמאות ספורות להתנהגויות המהוות רשלנות:
- אי-סיפוק סביבת עבודה בטוחה: מפגעים פיזיים במקום העבודה, כמו רצפה חלקה, תאורה לקויה, או מכשולים בנתיבי מעבר.
- ציוד וכלים לא בטיחותיים: שימוש במכונות ישנות, ציוד שאינו מתוחזק כראוי, או כלים שאינם מתאימים למשימה.
- היעדר הדרכה והכשרה: אי-קיום הדרכות בטיחות מסודרות, במיוחד לעובדים חדשים או כאלה המפעילים ציוד מסוכן.
- שיטות עבודה מסוכנות: דרישה מהעובד לבצע משימות באופן המסכן אותו, ללא נהלי עבודה ברורים ובטוחים.
- היעדר פיקוח: אי-אכיפה של נהלי בטיחות קיימים ואי-פיקוח על כך שהעובדים משתמשים בציוד מגן כנדרש.
כדי להוכיח רשלנות, על עורך הדין המייצג את העובד להראות שהמעסיק חרג מסטנדרט מסוים, וכי מחדל זה הוא שהוביל ישירות להתרחשות התאונה.
הפיצוי בתביעת נזיקין והקשר לתגמולי ביטוח לאומי
הפיצוי בתביעה נגד המעסיק מחושב על בסיס "ראשי נזק" שונים, הכוללים הפסדי שכר בעבר ובעתיד, הוצאות רפואיות, עזרת צד שלישי, אובדן זכויות פנסיוניות, וכאמור, פיצוי על כאב וסבל. כאן נכנס לתמונה עיקרון משפטי חשוב: מניעת פיצוי כפול. החוק קובע כי נפגע אינו יכול לקבל פיצוי פעמיים על אותו ראש נזק. לכן, כל סכום ששולם או ישולם לעובד על ידי המוסד לביטוח לאומי בגין הפסדי השתכרות והוצאות רפואיות, ינוכה (יקוזז) מסכום הפיצוי שייפסק לו בתביעה מול המעסיק. למעשה, הביטוח הלאומי "נכנס בנעליו" של הנפגע ויכול לתבוע את סכום הגמלאות ששילם מחברת הביטוח של המעסיק. הפיצוי בגין כאב וסבל, לעומת זאת, אינו משולם על ידי הביטוח הלאומי, ולכן הוא אינו מקוזז ומהווה רכיב מרכזי ומשמעותי בתביעת הנזיקין.
|
💡שימו לב💡 מוטב לתבוע קודם את הביטוח הלאומי, ורק לאחר מכן את המעסיק, וזאת משום שההליכים בביטוח לאומי מהירים הרבה יותר |
שלבי התביעה וחשיבות הליווי המשפטי
הגשת תביעת נזיקין נגד מעסיק היא הליך משפטי מורכב, הכולל שלבים רבים: איסוף ראיות, הגשת כתב תביעה, הגשת חוות דעת של מומחים (רפואיים ובטיחותיים), ניהול משא ומתן עם חברת הביטוח של המעסיק, ובמידת הצורך, ניהול הוכחות בבית המשפט. לאור מורכבות זו, ליווי של עורך דין ביטוח לאומי המתמחה בתאונות עבודה ונזקי גוף הוא הכרחי. תפקידו של עורך הדין הוא לנתח את נסיבות התאונה, לקבוע אם קיימת עילת תביעה בגין רשלנות, לאסוף את הראיות הנדרשות, להעריך את היקף הנזק המלא, ולנהל את ההליך המשפטי בצורה מקצועית ונחושה מול חברות הביטוח. ייצוג נכון יכול להיות ההבדל בין קבלת פיצוי הוגן המכסה את כלל הנזקים לבין דחיית התביעה.
