קטיעה היא אחד הליקויים הבודדים שבהם הוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי כמעט אינה נדרשת לשקול: האחוז כתוב מראש בספר הליקויים, לפי גובה הקטיעה ולפי הצד. אבל אותה קטיעה נבדקת שלוש פעמים, בשלושה סרגלים שונים, ובשניים מהם היא נראית אחרת לגמרי. קטיעה בשוק שווה 50% או 55% נכות רפואית, 40% בלבד ברשימת הליקויים של גמלת הניידות, ואפס בקצבת שירותים מיוחדים כל עוד מי שעבר אותה מתלבש, מתרחץ ומתנייד בבית בכוחות עצמו. מי שמבין מראש מה מודד כל סרגל יודע לאיזו ועדה הוא נכנס ומה בדיוק עליו להוכיח בה.
עיקרי הדברים
- הסרגל הרפואי קבוע – פריטים 40, 47 ו-49 בספר הליקויים קובעים אחוז לכל גובה קטיעה, מ-25% בכף הרגל ועד 80% בפרק הירך או הכתף.
- האחוז הרפואי הוא רק חצי מהדרך – רוב הקטיעות עומדות בסף הנכות הרפואית, אבל הקצבה תלויה גם בדרגת אי-הכושר להשתכר.
- הניידות נבדקת בוועדה אחרת – ועדה של משרד הבריאות, לפי רשימה סגורה שבה קטיעה בשוק שווה 40% וקטיעה מעל הברך 80%.
- שירותים מיוחדים נמדדים בתלות – הקצבה נקבעת לפי העזרה שנדרשת בפעולות היום-יום, ולא לפי גובה הקטיעה.
- לא כל הגמלאות מצטברות – מי שזכאי גם לניידות וגם לשירותים מיוחדים נדרש לבחור, אלא אם מתקיים אחד החריגים.
הסרגל הראשון: אחוז שכתוב מראש בספר הליקויים
ספר הליקויים הוא התוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), והוא משמש את הוועדות הרפואיות גם בתביעות לקצבת נכות כללית. ברוב הפרקים שלו המדרגות מנוסחות במילים כמו "קלה", "בינונית" ו"קשה", והוועדה צריכה להכריע לאיזו מהן מתאים המצב. בקטיעות המצב שונה: הפריט מגדיר את גובה הקטיעה במדויק, לעתים עד רמת נקודת החיבור של שריר מסוים, ולצד כל גובה מופיע אחוז אחד.[1]
בגפה התחתונה, פריט 47 קובע 80% לקטיעה בפרק הירך או בשליש העליון של עצם הירך, ו-65% לקטיעה באמצע הירך או בשליש התחתון שלה, כשיש אפשרות להתקין תותבת. קטיעת השוק מדורגת ב-55% כשהיא עד חמישה סנטימטרים מתחת לחיבור שריר מיתר הברך, וב-50% כשהיא נמוכה יותר, כולל קטיעה בשיטת סיים (Syme) בגובה הקרסול. בכף הרגל, פריט 49 מדרג קטיעה לפי ליספרנק או שופאר עם נטייה לעמדת אקווינוס ב-30%, את אותה קטיעה לאחר קיבוע המפרק בתנוחה נוחה ב-25%, וקטיעה טרנס-מטטרסלית ב-25%.
בגפה העליונה, פריט 40 מבחין בין צד ימין לצד שמאל. אבדן הגף בפרק הכתף מדורג ב-80% בימין וב-70% בשמאל, קטיעה בזרוע מעל נקודת החיבור של שריר הדלטואיד ב-75% וב-65%, ומתחתיה ב-70% וב-60%. אבדן האמה מדורג ב-65% או ב-60% בימין, לפי הגובה ביחס לחיבור שריר ה-pronator teres, וב-55% או ב-50% בשמאל. אבדן היד בשורש מדורג ב-60% בימין וב-50% בשמאל, ואבדן כף היד כשמפרק שורש היד נשמר ב-55% וב-50%.
| גובה הקטיעה (ספר הליקויים) | אחוזי נכות רפואית |
|---|---|
| פרק הירך או השליש העליון של הירך – פריט 47(6) | 80% |
| אמצע הירך או השליש התחתון, עם אפשרות לתותבת – פריט 47(6) | 65% |
| שוק, עד 5 ס"מ מתחת לחיבור מיתר הברך – פריט 47(7) | 55% |
| שוק, נמוך יותר, כולל קטיעת Syme – פריט 47(7) | 50% |
| כף הרגל: ליספרנק/שופאר, או טרנס-מטטרסלית – פריט 49 | 25% – 30% |
| גף עליון בפרק הכתף – פריט 40(12) | 80% ימין / 70% שמאל |
| זרוע, מעל או מתחת לחיבור הדלטואיד – פריט 40(12) | 75%/70% ימין, 65%/60% שמאל |
| אמה – פריט 40(13) | 65%/60% ימין, 55%/50% שמאל |
| יד בשורש, או כף יד כשהשורש נשמר – פריטים 40(14)-(15) | 60%/55% ימין, 50% שמאל |
📌 חשוב לדעת: איטרים וצד ימין
פריט 40 מנוסח לפי צד ימין וצד שמאל, ולא לפי יד דומיננטית. התקנות עצמן מתקנות את הפער: לפי תקנה 11(ו), פגימה ביד שמאל של איטר יד ימין תיקבע לפי המבחנים של יד ימין, ופגימה ביד ימין שלו לפי המבחנים של יד שמאל.[1] מי שכותב ביד שמאל ועבר קטיעה ביד זו צריך לוודא שהעובדה מתועדת במסמכים ומוצגת לוועדה במפורש, אחרת הקטיעה עלולה להיות מדורגת בעשרה אחוזים פחות ממה שמגיע.
גדם, תותבת וכאבי פנטום: מה מוסיף אחוזים מעבר למספר
המספר בטבלה מתאר קטיעה "נקייה": גדם שהחלים, תותבת שהותאמה, ותפקוד שהתייצב. בפועל, חלק ניכר מהמקרים אינו נראה כך. גדם עם פצעים חוזרים, עור רגיש שאינו סובל את שקע התותבת, נוירומה כואבת בקצה העצב שנחתך, או כאבי פנטום שמחייבים טיפול קבוע הם ממצאים שקיימים במציאות, אבל אינם מופיעים בספר הליקויים בשמם.
לליקוי שאינו מפורט בתוספת קובעת תקנה 14 מנגנון של התאמה: הוועדה מדרגת אותו לפי האחוז שנקבע לפגימה הדומה לו, ואם אין פגימה דומה, היא קובעת אחוזים לפי שיקול דעתה, בהתחשב במבחנים שבתוספת לגבי אותו איבר ובהגבלה שהפגימה גורמת.[1] כך, נוירומה עשויה להיבחן לפי פריטי העצבים ההיקפיים, ובעיות עור כרוניות בגדם לפי פריט הצלקות ומחלות העור. ההכרעה איזה פריט "דומה" אינה טכנית, והיא חלק מהטיעון שמציגים לוועדה.
שווה להכיר גם את התקרות שבתוך הפריטים. פריטי עצבי הגפיים קובעים במפורש שאחוזי הנכות המצטברים בשל פגיעות עצביות בגפה העליונה לא יעלו על אחוזי הנכות של קטיעת יד בגובה הכתף, ובגפה התחתונה לא יעלו על אלה של קטיעת רגל בגובה מפרק הירך. ההיגיון ברור: גפה פגועה אינה אמורה להיות מדורגת גבוה יותר מאובדנה המלא, ומי שבונה תיק על צירוף פגימות באותה גפה צריך להכיר את הגבול הזה מראש.
מה שכן מוסיף אחוזים באופן ישיר הוא המפרק שנותר מעל הקטיעה. בקטיעה בשוק, למשל, הגבלה בתנועת הברך או קיבעון שלה עשויים להיות מדורגים בפריט המפרקים הגדולים, ובמקרים רבים הם גם מה שקובע אם התותבת אכן שמישה. לכן בדיקה אורתופדית של המפרק הסמוך לקטיעה היא חלק מהותי מהתיק, ולא פרט שולי.
כשהקטיעה היא סופה של מחלה: סוכרת ומחלת כלי דם
רוב הקטיעות בגפיים התחתונות אינן תוצאה של תאונה, אלא של סוכרת ושל מחלת כלי דם היקפית. נניח שמתקין מערכות סולאריות, שסבל שנים מסוכרת לא מאוזנת, עבר קטיעה מתחת לברך אחרי כיב שלא החלים בכף הרגל. מבחינת ספר הליקויים, הקטיעה היא רק ליקוי אחד מתוך כמה שיש לו.
מחלת הרקע מדורגת בפריט שלה. פריט הסוכרת בנוי בעיקר על סוג הטיפול: 10% לטיפול פומי, 20% לטיפול באינסולין, 40% לסוכרת לא מאוזנת בטיפול אינטנסיבי באינסולין, ו-50% לסוכרת עם אי-יציבות קלינית בולטת. מעל אלה הפריט עולה ל-65% כשיש סיבוך באחד מאברי המטרה בחומרה של 30% לפחות, או שני סיבוכים של 20% לפחות כל אחד, ול-100% בשלושה סיבוכים של 30% לפחות.[1] אברי המטרה הם העיניים, מערכת העצבים, הכליות וכלי הדם.
לפריט הסוכרת מצורפת הערה שכדאי להכיר: על ליקוי באבר מטרה שחומרתו 50% או פחות לא נקבעת נכות נפרדת. פגיעה עצבית סוכרתית או ירידה קלה בתפקודי הכליה נכנסות אפוא לתוך פריט הסוכרת עצמו, ולא מצטרפות אליו כליקוי עצמאי. בתיק של קטיעה על רקע סוכרת, האופן שבו מוצגים הסיבוכים משפיע ישירות על התוצאה, ומחלת כלי הדם, שלעתים קרובות קיימת גם ברגל השנייה, צריכה להיות מתועדת במלואה.
הליקויים מצטרפים בחישוב משוקלל: האחוז הגבוה נלקח במלואו, וכל אחוז נוסף מחושב מהיתרה שנותרה עד 100%. קטיעה בשוק של 50% וסוכרת בטיפול אינסולין של 20%, למשל, מצטרפות ל-60%, ולא ל-70%. החישוב נשמע מקפח, אבל בקטיעות קטנות, כמו בכף הרגל, הוא דווקא מה שמאפשר לחצות את הסף, כפי שיוסבר בפרק הבא.
טעות נפוצה בתיקים כאלה היא להגיע לוועדה עם מכתב שחרור מהניתוח בלבד. מכתב השחרור מתאר את הקטיעה, אבל לא את מצב הרגל השנייה, לא את בדיקות הדופלר, לא את תפקודי הכליה ולא את בדיקת העיניים האחרונה. כל אחד מאלה הוא ליקוי פוטנציאלי, ומי שלא הציג אותו לא יקבל עליו אחוזים.
מנכות רפואית לקצבה: איפה נופלים קטועים בפועל
כדי לקבל קצבת נכות כללית נדרשת נכות רפואית של 60% לפחות. סעיף 208 לחוק הביטוח הלאומי מוסיף מסלול מקל: כשנקבעה נכות של 25% לפחות בשל ליקוי אחד, די בנכות רפואית כוללת של 40%.[9] התנאים הכלליים מפורטים גם באתר הביטוח הלאומי.[7] בנוסף נדרש שהכושר להשתכר ירד בשל הנכות ב-50% לפחות, ושתיקבע דרגת אי-כושר בשיעור 60%, 65%, 74% או 100%. הקצבה מיועדת למי שמלאו לו 18 שנים וטרם הגיע לגיל הפרישה.
המשמעות לקטועים היא שבדרך כלל הסף הרפואי אינו המכשול. כל קטיעה מהשוק ומעלה, וכל קטיעה בגפה העליונה מגובה כף היד ומעלה, מדורגת ב-50% לפחות, כלומר בליקוי אחד שעולה על 25%, ולכן היא עומדת לבדה בסף של 40%. היוצאות מהכלל הן קטיעות בכף הרגל: קטיעה לפי ליספרנק, שופאר או קטיעה טרנס-מטטרסלית, שמדורגות ב-25% עד 30%, אינן מגיעות לבדן ל-40%, ונדרשים ליקויים נוספים כדי לחצות את הסף.
בקטיעות כאלה, כל ליקוי נוסף שנקבעו לו אחוזים, כמו סוכרת, מחלת כלי דם, הגבלה במפרק הסמוך או מצב נפשי שהתפתח בעקבות הקטיעה, יכול להעביר את התיק את הסף. קטיעה טרנס-מטטרסלית של 25% וסוכרת בטיפול אינסולין של 20%, למשל, מצטרפות ל-40% משוקללים. מסיבה זו התיעוד המלא של מצבו הרפואי של התובע חשוב לא פחות מהתיעוד של הקטיעה עצמה.
אצל רוב הקטועים, המבחן המכריע הוא החלק השני: דרגת אי-הכושר, שנקבעת על ידי פקיד תביעות ולא על ידי הרופא. הוא בוחן את המקצוע, ההשכלה והניסיון של התובע, ואת השאלה אם הוא מסוגל לחזור לעבודתו או לעבודה אחרת. מתקין שעובד על גגות או שליח שמבלה את יומו על הרגליים יציגו תמונה שונה לגמרי מזו של עובד משרד שחזר לעבודתו עם תותבת, גם אם האחוז הרפואי שלהם זהה. זו הסיבה שתביעת נכות כללית בגין איבוד גפיים נבנית סביב התפקוד בעבודה, ולא רק סביב הקטיעה עצמה.
הסרגל השני: רשימת הליקויים של גמלת הניידות
גמלת הניידות אינה חלק מקצבת הנכות הכללית. היא ניתנת לפי הסכם הניידות שנחתם בין משרד האוצר למוסד לביטוח לאומי, ואחוזי המוגבלות בניידות אינם נקבעים בוועדה של הביטוח הלאומי, אלא בוועדה רפואית של משרד הבריאות.[3] מדובר בהליך נפרד, עם טופס בקשה נפרד, הגשה ללשכת הבריאות המחוזית ומועדי ערר משלו.
גם הסרגל שונה. הזכאות מוגבלת לליקויים ברגליים בלבד, לפי רשימה סגורה של משרד הבריאות: שיתוקים, קטיעות, קשיונות, הגבלות במפרקים, קיצור גפה, אי-ספיקה בעורקים ועוד. קטיעה בגפה העליונה אינה מופיעה ברשימה כלל, ולכן אין לה ביטוי בגמלת הניידות, גם כשהיא מזכה באחוזי נכות רפואית גבוהים.
ברשימת הליקויים של גמלת הניידות, קטיעה מעל הברך בגפה אחת מזכה ב-80% מוגבלות, וקטיעה מעל הברך בשתי הגפיים ב-100%. גם קטיעה מעל הברך בקרבת מפרק הירך, ללא אפשרות להתקין תותבת, או קטיעה דרך מפרק הירך, מזכות ב-100%. לעומת זאת, קטיעה בשוק מזכה ב-40% בלבד, וקטיעה בשתי השוקיים ב-80%. קטיעת השוק בקרבת הברך, כשאין אפשרות להתקין תותבת שתפעיל את מפרק הברך, מזכה ב-80%.[2]
| הליקוי ברשימת הניידות | אחוז מוגבלות בניידות |
|---|---|
| קטיעה מעל הברך בגפה אחת | 80% |
| קטיעה מעל הברך בשתי הגפיים | 100% |
| קטיעה בקרבת פרק הירך ללא אפשרות לתותבת, או דרך מפרק הירך | 100% |
| קטיעה בשוק | 40% |
| קטיעה בשתי השוקיים | 80% |
| קטיעת השוק בקרבת הברך ללא אפשרות לתותבת שתפעיל את הברך | 80% |
| קטיעת כף רגל אחת בשיטת Pirogoff / שתי כפות רגליים | 40% / 80% |
| קטיעה בשתי כפות הרגליים דרך עצמות ה-Tarsus | 40% |
⚠️ עצור – אחוז רפואי גבוה אינו אחוז ניידות
שני הסרגלים אינם מתורגמים זה לזה. מי שנקבעו לו 55% נכות רפואית בשל קטיעה בשוק עשוי לקבל 40% בלבד בוועדת הניידות, ומי שנקבעו לו 70% נכות בשל קטיעה בזרוע לא יקבל אחוזי ניידות בכלל. ההבדל משמעותי במיוחד למי שאין לו רישיון נהיגה: בלי רישיון נדרשים 60% מוגבלות לפחות, כך שקטיעה בשוק לבדה אינה פותחת את הגמלה. כדאי לבדוק מראש אם קיימים ליקויים נוספים ברגליים, כמו הגבלה בברך, קיצור או אי-ספיקה עורקית ברגל השנייה, שעשויים להעלות את אחוז המוגבלות.
40%, 60%, 80%: מה כל מדרגה של ניידות פותחת
הזכאות לגמלת ניידות מיועדת לתושבי ישראל מגיל שלוש ועד גיל 67, ובתנאים מסוימים נמשכת גם אחרי גיל זה למי שקיבל אותה קודם לכן. מי שיש לו רישיון נהיגה תקף זכאי לגמלה אם נקבעו לו 40% מוגבלות בניידות לפחות. מי שאין לו רישיון נדרש ל-60% לפחות, ולמורשה נהיגה שיסיע אותו.[3] המשמעות המעשית לקטועים בשוק היא שרישיון הנהיגה הוא שמכריע: עם רישיון, 40% פותחים את הגמלה, ובלעדיו הם אינם מספיקים.
הגמלה עצמה אינה תשלום אחד, אלא סל הטבות. הלב שלה הוא קצבה חודשית לבעלי רכב והלוואה עומדת למימון המסים על רכב חדש, שאינה מוחזרת כל עוד נשמרים תנאי הזכאות. לצד אלה יש הלוואות לאבזרים מיוחדים, החזר הוצאות על אבזרי ניידות ברכב, תג חניה והטבות נלוות. מי שאין לו רכב עשוי לקבל קצבה חודשית לחסרי רכב, אבל זו שמורה ככלל למי שנקבעו לו 80% מוגבלות לפחות ועומד בתנאים נוספים.
הקצבה החודשית לבעלי רכב מחושבת בין היתר לפי אחוזי המוגבלות ולפי נפח המנוע של הרכב, וסכומי קצבת הניידות מתעדכנים מעת לעת. מי שזקוק לרכב מיוחד או לאבזרי נהיגה מופנה לבדיקה במכון הרפואי לבטיחות בדרכים, שקובע את סוג הרכב ואת ההתאמות הנדרשות.
על החלטת הוועדה הרפואית לניידות ניתן להגיש ערר בתוך 60 יום מקבלת הפרוטוקול, ובמקרה של החמרה, או לאחר שחלפו 42 חודשים, ניתן לבקש ועדה חוזרת.[4] בקטיעות זה רלוונטי במיוחד בשלב שאחרי ההחלמה: אדם שהותאמה לו תותבת אך גילה כעבור זמן שאינו מסוגל להשתמש בה, בגלל כאב בגדם או בעיה במפרק הסמוך, עשוי להיות במצב שמצדיק בדיקה מחדש.
הסרגל השלישי: תלות בזולת וקצבת שירותים מיוחדים
קצבה לשירותים מיוחדים, המוכרת בקיצור שר"מ, אינה מודדת את הקטיעה בכלל. היא מודדת את העזרה שאדם צריך מאדם אחר בפעולות היום-יום: לבישה, אכילה, רחצה, ניידות בבית והיגיינה אישית, או את הצורך בהשגחה מתמדת.[5] אדם שעבר קטיעה בשוק, הולך עם תותבת ומטפל בעצמו לא יקבל את הקצבה, גם אם האחוז הרפואי שלו גבוה.
תנאי הסף הרפואי זהה לזה של קצבת הנכות: מי שמקבל קצבת נכות כללית צריך 60% נכות רפואית משוקללת, או 40% כשאחד הליקויים הוא 25% לפחות. מי שאינו מקבל קצבת נכות, למשל משום שהוא עובד ומשתכר מעל הסף, יכול לקבל את הקצבה אם נקבעו לו 75% נכות רפואית לפחות, כל עוד הכנסתו מעבודה אינה עולה על חמש פעמים השכר הממוצע. הקצבה מיועדת לגילאי 18 ועד גיל הפרישה, ואינה משולמת למי ששוהה במוסד רפואי, סיעודי או שיקומי.
שיעור הקצבה נקבע לפי רמת התלות. שיעור של 50% ניתן למי שזקוק לעזרה רבה ברוב פעולות היום-יום ברוב שעות היממה. שיעור של 112% ניתן למי שזקוק לעזרה רבה בכל פעולות היום-יום ברוב שעות היממה, או להשגחה מתמדת. שיעור של 188% ניתן למי שתלוי לחלוטין באדם אחר בכל פעולות היום-יום בכל שעות היממה, או למי שזקוק לעזרה רבה בכל הפעולות וגם להשגחה מתמדת. מאז ינואר 2022 קיימת גם רמה של 235% למצבי תלות קיצוניים במיוחד.[6] סכומי קצבאות הנכות הכללית והשירותים המיוחדים מתעדכנים מדי שנה, ולכן כדאי לבדוק את הסכום העדכני של כל רמה לפני שמחשבים כדאיות.
בקטיעות, הקצבה הזו רלוונטית בעיקר בשלושה מצבים: קטיעה בשתי הגפיים התחתונות, שבה הניידות בבית והרחצה דורשות עזרה; קטיעה בגפה העליונה, ובמיוחד בשתיהן, שבה הלבישה, האכילה וההיגיינה תלויות באחר; וקטיעה אצל מי שסובל ממחלות נוספות שמונעות ממנו להשתמש בתותבת. בבדיקת התלות אין ערך לגובה הקטיעה, אלא רק לתיאור מדויק של מה שהאדם אינו מסוגל לעשות לבדו, ומי שממעיט בתיאור כדי להיראות עצמאי פוגע בעצמו.
עוד נקודה שכדאי להכיר מראש: מי שזכאי גם לגמלת ניידות וגם לקצבת שירותים מיוחדים נדרש ככלל לבחור באחת מהן. החריגים הם מי שזכאי לשירותים מיוחדים בשיעור של 112% לפחות, מי שנקבעו לו 100% מוגבלות בניידות, ומי שהוועדה קבעה שהוא זקוק לכיסא גלגלים ומשתמש בו.[6] אדם עם קטיעה מעל הברך בשתי הגפיים, למשל, עשוי לעמוד באחד החריגים ולקבל את שתיהן, ואילו מי שעבר קטיעה בשוק אחת ונקבעה לו תלות ברמה הנמוכה יצטרך לחשב איזו מהן משתלמת לו.
מתכוננים לשלוש ועדות, לא לאחת
מאחר שכל סרגל נבדק בוועדה אחרת, גם ההכנה צריכה להיות נפרדת. בוועדה לנכות כללית השאלה היא מה גובה הקטיעה, אילו ליקויים נוספים קיימים ומה מצבו של המפרק הסמוך. בוועדת הניידות של משרד הבריאות השאלה היא מה מצבן של שתי הרגליים ומה רמת ההליכה בפועל. בוועדה לשירותים מיוחדים השאלה היא מה האדם עושה בכל שעה ביום, ובמה הוא נעזר.
מי שאיבד את התפקוד בשתי הגפיים, או מרותק לכיסא גלגלים, צריך להכיר אפשרות נוספת: הביטוח הלאומי מפעיל מסלול מהיר לתביעות נכות כללית של אנשים עם מוגבלויות קשות, ולפי כל-זכות הוא כולל גם אנשים עם חוסר תפקוד מלא בשתי הגפיים ומי שמרותקים לכיסא גלגלים. במסלול הזה הביטוח הלאומי משתדל לסיים את הטיפול בתביעה בתוך כ-30 יום, ולכן כדאי לבקש אותו במפורש בעת ההגשה.[8]
גם העיתוי חשוב. בחודשים הראשונים אחרי הקטיעה, כשהגדם עדיין מחלים והתותבת טרם הותאמה, הוועדות קובעות לעתים קרובות נכות זמנית. זה אינו אמור להרתיע מהגשה מוקדמת, אבל כדאי לדעת שהקביעה הקבועה תיעשה בשלב מאוחר יותר, ושעד אז חשוב לתעד כל קושי בהתאמת התותבת, כל אשפוז וכל זיהום בגדם.
כאשר הדרגה שנקבעה אינה משקפת את מצב המפרק הסמוך או את הליקויים הנוספים, הגשת ערר על אחוזי נכות רפואיים לוועדה רפואית לעררים היא בדרך כלל הצעד הנכון. הערר אינו חזרה על אותו דיון: זו הזדמנות להציג את הממצאים שלא נבדקו, ובקטיעות אלה הם לרוב מצב הרגל השנייה, המפרק הסמוך והקושי בשימוש בתותבת.
✅ מה להביא לכל ועדה
- לוועדה לנכות כללית – דוח ניתוח עם גובה הקטיעה המדויק, בדיקה אורתופדית של המפרק הסמוך, ומסמכים על כל מחלת רקע וסיבוכיה.
- לוועדת הניידות – מסמכים על מצב שתי הרגליים, דופלר עדכני כשיש אי-ספיקה עורקית, צילום רישיון נהיגה ואישור על כיסא גלגלים אם יש.
- לוועדה לשירותים מיוחדים – תיאור מפורט של יום רגיל: לבישה, רחצה, שירותים, ניידות בבית, ומי עוזר בכל אחת מהן.
- לכל הוועדות – תיעוד ממכון התותבות ומהפיזיותרפיה: כמה שעות ביום היא בשימוש, מה מונע שימוש ממושך יותר, ואילו טיפולים נדרשים בגדם.
משרדנו מלווה קטועי גפיים מול שלוש הוועדות, ובמקרים רבים ההבדל בתוצאה נוצר לפני הדיון עצמו: בהצגת הפגיעה בכושר ההשתכרות לצד הליקויים הנוספים, בבחירה בין ניידות לשירותים מיוחדים כשלא ניתן לקבל את שתיהן, ובהגשת כל תביעה בעיתוי הנכון.
שאלות ותשובות
כמה אחוזי נכות נותנים על קטיעת רגל?
לפי ספר הליקויים, קטיעה בפרק הירך או בשליש העליון של הירך מדורגת ב-80%, קטיעה באמצע הירך או בשליש התחתון שלה ב-65%, קטיעת שוק ב-50% או ב-55% לפי הגובה, וקטיעות בכף הרגל ב-25% עד 30%. ליקויים נוספים, כמו הגבלה במפרק הסמוך או מחלת רקע, מדורגים בנפרד ומצטרפים בחישוב משוקלל.
האם קטיעה מתחת לברך מזכה בקצבת נכות כללית?
היא עומדת בתנאי הנכות הרפואית: קטיעת שוק מדורגת ב-50% או ב-55%, וכשנקבעו 25% לפחות בשל ליקוי אחד די ב-40% נכות רפואית. הקצבה תלויה גם בדרגת אי-כושר להשתכר של 60% לפחות, שנקבעת לפי היכולת לעבוד בפועל, ולכן מי שחזר לעבודתו עם תותבת עלול שלא להיות זכאי.
כמה אחוזי ניידות מקבלים על קטיעה?
ברשימת הליקויים של גמלת הניידות, קטיעה מעל הברך בגפה אחת מזכה ב-80%, ובשתי הגפיים ב-100%. קטיעה בשוק מזכה ב-40%, ובשתי השוקיים ב-80%. האחוזים נקבעים בוועדה של משרד הבריאות, וקטיעות בגפה העליונה אינן מזכות בגמלת ניידות.
אפשר לקבל גם ניידות וגם שירותים מיוחדים?
ככלל יש לבחור באחת מהן. אפשר לקבל את שתיהן מי שזכאי לשירותים מיוחדים בשיעור של 112% לפחות, מי שנקבעו לו 100% מוגבלות בניידות, או מי שהוועדה קבעה שהוא זקוק לכיסא גלגלים ומשתמש בו.
מקורות שצוטטו במאמר (9)
- [1] תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תקנות 11 ו-14 ופריטים 40, 47 ו-49 – נבו
- [2] גמלת ניידות – רשימת ליקויים: קטיעות – המוסד לביטוח לאומי
- [3] תנאי זכאות לגמלת ניידות – כל-זכות
- [4] ועדה רפואית לקביעת מוגבלות בניידות – כל-זכות
- [5] קצבה לשירותים מיוחדים – תנאי הזכאות – המוסד לביטוח לאומי
- [6] קצבת שירותים מיוחדים (שר"מ) – שיעורים ותנאים – כל-זכות
- [7] תנאי הזכאות לקצבת נכות כללית – המוסד לביטוח לאומי
- [8] מסלול מהיר להגשת תביעה לקצבת נכות כללית – כל-זכות
- [9] חוק הביטוח הלאומי, פרק ט׳ – ביטוח נכות, סעיף 208 – המוסד לביטוח לאומי
מילון מושגים
התוספת לתקנות קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה, שבה מפורטים הליקויים ואחוזי הנכות לכל אחד מהם.
אחוז שקובעת ועדה של משרד הבריאות לפי רשימת ליקויים ברגליים, והוא הבסיס לזכאות לגמלת ניידות.
הלוואה למימון המסים על רכב חדש במסגרת גמלת הניידות, שאינה מוחזרת כל עוד נשמרים תנאי הזכאות.
קצבה למי שזקוק לעזרה רבה בפעולות היום-יום או להשגחה מתמדת, בשיעורים של 50%, 112%, 188% ו-235%.
שיטת צירוף ליקויים שבה האחוז הגבוה נלקח במלואו, וכל אחוז נוסף מחושב מהיתרה שנותרה עד 100%.
המנגנון שלפיו ליקוי שאינו מפורט בספר הליקויים מדורג לפי הפגימה הדומה לו ביותר.
קביעה של פקיד התביעות לגבי הירידה ביכולת להשתכר, בשיעורים של 60%, 65%, 74% או 100%.
המאמר עודכן לאחרונה: נובמבר 2026 ומשקף את המצב המשפטי הנוכחי. אחוזי הנכות כפופים לספר הליקויים ולרשימת הליקויים של גמלת הניידות בתוקף. המידע המובא אינו ייעוץ משפטי.
עברתם קטיעה ולא ברור מה מגיע לכם?
משרד עו"ד אימבר גולן פרטוש מלווה קטועי גפיים מול הוועדה לנכות כללית, ועדת הניידות והוועדה לשירותים מיוחדים – מזיהוי הליקויים הנוספים ועד מיצוי מלא של הזכויות. ייעוץ ראשוני ללא עלות.
