פרק העור בספר הליקויים של הביטוח הלאומי הוא מהפרקים הוותיקים והצרים ביותר: הוא מונה מחלות בשמות לטיניים משנות החמישים, והתקרה שלו במרבית הפריטים היא 20% או 30%. הידרדניטיס סופורטיבה אינה מופיעה בו כלל. התוצאה היא שתובע שמציג את מחלתו כמחלת עור נכנס מראש למסלול שאין בו מקום, גם כשהוא סובל ממורסות חוזרות, מנצורים מפרישים וממגבלה תפקודית יומיומית. הדרך למצות את הזכאות עוברת דווקא בהוצאת התיק מפרק העור.
עיקרי הדברים
- אין פריט למחלה – הדירוג נעשה בהתאמה לפריט הדומה, ובחירת הפריט היא המשחק כולו.
- פרק העור מוגבל בתקרה – אקנה קונגלובטה עד 20%, אקזמה כרונית עד 30%.
- הפריט לפי תדירות ההתקפים – זיהום עור נשנה מדורג 10% עד 50% לפי מספר האירועים.
- 10% עוריים אינם נספרים – צלקות מכאיבות ואקזמה קלה מנופות מרשימת הליקויים בנכות כללית.
- המרכיב הסיסטמי הוא המפתח – אנמיה, מעורבות מפרקים ודיכאון מדורגים בפריטים נפרדים.
מחלה שאין לה סעיף – ומה הוועדה עושה בלעדיו
הידרדניטיס סופורטיבה היא מחלה דלקתית כרונית של זקיקי השערה, המתבטאת בגושים כואבים, במורסות חוזרות ובנצורים מפרישים באזורי קפלי העור: בתי השחי, המפשעות, אזור פי הטבעת ומתחת לשדיים. המחלה נוטה להתקדם לצלקות נוקשות המגבילות תנועה, והיא מלווה בכאב מתמשך, בהפרשה ובריח. הסיווג הרפואי המקובל מחלק אותה לשלושה שלבים לפי היקף הנגעים ומידת ההצטלקות.
בספר הליקויים של הביטוח הלאומי אין פריט בשם זה, לא בעברית ולא בלטינית. במצב כזה חלה תקנת ההתאמה, הקובעת שדרגת הנכות לגבי ליקוי שלא פורט בתוספת תיקבע לפי האחוז הקבוע לצד פגימה אשר לדעת הוועדה דומה לליקוי, ואם לא ניתן לעשות כן – לפי שיקול דעת הוועדה בהתחשב במבחנים שנקבעו לאותו איבר או מערכת.[1]
כשאין פריט, בחירת הפריט המשווה היא כל התיק. ועדה שתבחר להשוות לאקנה קונגלובטה תגיע לתקרה של 20%. ועדה שתבחר להשוות לזיהום עור נשנה תוכל להגיע ל-50%. ועדה שתדרג במקביל גם את ההגבלה התנועתית, את הנצורים ואת המרכיב הסיסטמי תגיע לתמונה שונה לגמרי. מי שמגיע בלי הצעה מנומקת לפריט ההשוואה מותיר את ההכרעה כולה לשיקול דעת שאינו מחויב להסבר מפורט.
תקרת פרק העור: למה הדירוג הדרמטולוגי נמוך מלכתחילה
כדי להבין את הבעיה די לעבור על הפרק. פריט 79, העוסק באקנה קונגלובטה ואקנה וולגריס, מדרג צורה קלה ומוגבלת ב-0%, צורה בינונית פוסטולרית על שטח רחב ב-10%, והצורה הקשה עם היווצרות קלואידים המעוררים דחייה ב-20% בלבד. פריט 80, אקזמה כרונית, נע בין 0% להפרעות בלתי ניכרות ל-30% בצורה קשה עם הפרעות כלליות ניכרות. פריט 75, צלקות בגוף, מדרג צלקות מכאיבות או מכערות ב-10% וצלקות נרחבות באזורים מרובים ב-20%.[2]
| הפריט בפרק העור | תקרת האחוזים |
|---|---|
| 75(1) – צלקות בגוף | 20% |
| 79 – אקנה קונגלובטה | 20% |
| 80 – אקזמה כרונית | 30% |
| 86 – זיהום עור חוזר (ERYSIPELAS RECIDIVANS) | 50% |
| 75(2) – צלקות פנים וצוואר המעוררות דחייה | 50% |
לתקרה הנמוכה מצטרפת בעיה שנייה, טכנית אך יקרה. התוספת לתקנות הביטוח הלאומי בעניין נכות כללית מפרטת ליקויים שאינם נכללים ברשימת הליקויים לצורך המסלול הזה, וביניהם פריט 75(1)(ב) של צלקות מכאיבות או מכערות, ופריט 80(2) של אקזמה עם הפרעות קלות.[3] שתי המדרגות הללו עומדות על 10%, ושתיהן פשוט אינן נספרות בתביעת נכות כללית.
המסקנה המעשית ברורה: תיק שנשען על תיאור דרמטולוגי בלבד מגיע לתקרה נמוכה, ובנכות כללית עשוי להגיע ל-0% ממש. זה אינו כשל של הוועדה אלא של אופן הצגת המחלה.
הפריט שמדרג תדירות – וזה בדיוק אופייה של המחלה
פריט 86 בפרק העור עוסק בזיהום עור חוזר ומדרג אותו לפי מספר ההתקפים בלבד: צורה קלה של התקף אחד עד שישה בשנה מזכה ב-10%, צורה בינונית של לפחות התקף אחד לחודש מזכה ב-20%, וצורה קשה של יותר מהתקף אחד לחודש מזכה ב-30% ברגל אחת ו-50% בשתי הרגליים.
זהו הפריט היחיד בפרק שמדרג לפי תדירות ולא לפי מראה, והוא קרוב במהותו להתנהגות של הידרדניטיס סופורטיבה, שמאופיינת בהתלקחויות חוזרות. כדי להיעזר בהיגיון הזה נדרש תיעוד כמותי של ההתלקחויות, ולא תיאור איכותי. מרפאה שמתעדת "התלקחויות חוזרות" אינה מספקת בסיס לדירוג; רשימה של תאריכי פניות, ניקוזים, מרשמי אנטיביוטיקה ואשפוזים מספקת.
שיטת התיעוד היא הכלי המעשי החשוב ביותר במחלה הזו. ריכוז של כל הפניות למיון, כל הניקוזים שבוצעו, כל סבב אנטיביוטיקה וכל ניתוח מקומי לאורך שנתיים אחרונות, מסודר לפי תאריכים, ממיר מחלה שנשמעת סובייקטיבית לנתון שהוועדה יכולה לספור.
צלקות שמגבילות תנועה: הדרך החוצה מפרק העור
בשלב המתקדם של המחלה נוצרות צלקות נוקשות בבתי השחי ובמפשעות, ואלה מגבילות את טווח התנועה של הכתף או של הירך. כאן קיים מפתח מפורש בספר המבחנים עצמו: פריט 75(1)(ה) קובע שצלקות המחוברות לרקמות או לאיברים ידורגו בהתאם להגבלת התנועות או לפגיעות באיברים שאליהם מחוברות הצלקות.
המשמעות היא שהדירוג יוצא מפרק העור ועובר לפרק המערכת הלוקומוטורית, שבו השיעורים גבוהים בהרבה. הגבלת תנועה בכתף או בירך מדורגת לפי הפריטים האורתופדיים, וקשיון מדורג בשיעורים גבוהים עוד יותר. מטופל שלא יכול להרים את הזרוע מעבר לגובה מסוים בשל הצטלקות בבית השחי נמצא בפריט שונה לחלוטין מזה שמתאר את מראה הצלקת.
💡 טיפ מקצועי
מדידת טווח תנועה אינה חלק מבדיקה דרמטולוגית שגרתית, ולכן היא כמעט אף פעם אינה מופיעה בתיק. הפניה לבדיקה אורתופדית או לפיזיותרפיה שתתעד במעלות את הגבלת ההרחקה והכיפוף בכתף או בירך היא צעד קטן שמשנה את הפריט שלפיו תדון הוועדה. בלעדיה, ההגבלה התנועתית פשוט אינה קיימת על הנייר.
נצורים באזור פי הטבעת ובמפשעה
מעורבות אזור פי הטבעת שכיחה במחלה, והיא מתבטאת בנצורים מפרישים באופן חוזר. בניגוד לעור עצמו, לנצור באזור זה יש פריט מפורש: פריט 15(2) מדרג נצור בפי הטבעת המפריש לסירוגין ללא הפרעות ניכרות ב-10%, ונצור עם הפרשה ממושכת, תמידית או חוזרת לאחר ניתוח עם הפרעות ניכרות ב-20%.
שיעורים אלה אינם גבוהים בפני עצמם, אך הם מדורגים בפריט נפרד ומצטרפים בחישוב המשוקלל לאחוז שנקבע בפרק העור. בנוסף, כאשר הנצורים גורמים להפרעה בשליטה על הסוגר, נפתחים פריטים בשיעורים גבוהים בהרבה. הבחנה מדויקת בין נצור מפריש לבין פגיעה בתפקוד הסוגר היא הבחנה שרופא מנתח יכול לעשות, והוועדה לרוב לא תחפש אותה לבד.
הפרדה נוספת שכדאי לעשות היא בין אזורי הגוף. מעורבות של בית שחי, של מפשעה ושל אזור פי הטבעת אינה מצב אחד אלא שלושה מוקדים בעלי השלכות תפקודיות שונות – על הרמת הזרוע, על ההליכה והישיבה, ועל היגיינה ושליטה. תיאור מפורט לפי מוקד מאפשר לוועדה לדרג לפי הפריטים המתאימים לכל אחד מהם.
המרכיב הסיסטמי: אנמיה, מפרקים ומחלת מעי
הידרדניטיס סופורטיבה אינה מחלה מקומית בלבד. דלקת כרונית מתמשכת גורמת לא אחת לאנמיה של מחלה כרונית, והפריט המדרג אנמיה מעניק 10% לאנמיה כרונית קלה עם המוגלובין מתחת ל-10 גרם לדציליטר מעל שישה חודשים, ו-30% לאנמיה כרונית עם סימנים כלליים והחמרות שכיחות. ספירת דם היא בדיקה שקיימת בכל תיק, וכמעט אף פעם אינה מוצגת כליקוי בפני עצמו.
מעורבות מפרקית דלקתית מוכרת גם היא בחולים אלה. פריט 35(1) מדרג ארתריטיס מכל סוג לפי השפעתה על כושר הפעולה: השפעה קלה 10%, בינונית 20%, יותר מבינונית או הגבלה ניכרת בתנועות 30%, וקשיון בפרקים הקטנים 50%.
קיים גם קשר מוכר בין הידרדניטיס סופורטיבה למחלות מעי דלקתיות. חולה שאובחן במקביל עם מחלת קרוהן נכנס לפריט בעל מדרגות גבוהות בהרבה מאלה שבפרק העור, ושתי האבחנות מדורגות בנפרד ומצטרפות.
הפגיעה הנפשית שלא נאמרת בוועדה
מבין כל המחלות הדרמטולוגיות, זו מהמחלות בעלות ההשפעה הנפשית הגדולה ביותר. כאב כרוני, הפרשה וריח באזורים אינטימיים, הימנעות מפעילות גופנית ומיחסים, ובושה שמובילה להסתגרות – כל אלה מתועדים היטב בספרות הרפואית ומוכרים לכל מי שמטפל בחולים אלה.
פרק מחלות הנפש בספר המבחנים קובע שאחוזי הנכות ייקבעו לפי פריט ליקוי אחד המייצג את מרב התסמינים והסימנים ובחומרה המייצגת את מכלול הסימנים הקליניים. בלי מעקב מתועד אצל פסיכיאטר או פסיכולוג, המרכיב הנפשי אינו קיים מבחינת הוועדה, ולא משנה עד כמה הוא ברור למי שחי את זה.
מדובר בליקוי נפרד לחלוטין מהעור, והוא מצטרף בחישוב המשוקלל. במחלה שבה הפריטים הדרמטולוגיים מוגבלים בתקרה, המרכיב הנפשי הוא לעיתים קרובות המרכיב המשמעותי ביותר מבחינה מספרית.
✅ מה להביא לוועדה
- סיכום דרמטולוגי הקובע את האבחנה ואת שלב המחלה
- ריכוז כרונולוגי של ההתלקחויות: פניות למיון, ניקוזים, סבבי אנטיביוטיקה וניתוחים
- מדידת טווח תנועה במעלות בכתף או בירך שהוגבלו בשל הצטלקות
- תיעוד כירורגי של נצורים, כולל מיקומם ותדירות ההפרשה
- ספירות דם המדגימות אנמיה כרונית ומדדי דלקת
- סיכום ראומטולוגי אם קיימת מעורבות מפרקית
- מעקב נפשי מתועד, לרבות טיפול תרופתי
- אישורי מחלה ממעסיק המדגימים היעדרויות חוזרות
מה האחוזים מייצרים בפועל
כל הליקויים מצטרפים בחישוב משוקלל ולא בחיבור פשוט: האחוז הגבוה נלקח במלואו, וכל אחוז נוסף מחושב מהיתרה שנותרה עד 100%.[4] כך, 30% בגין המחלה העורית, 20% בגין הגבלת תנועה בכתף, 20% בגין הפרעה נפשית ו-10% בגין אנמיה מצטרפים לכ-60% ולא ל-80%.
הסף הזה אינו שרירותי. בתביעת נכות כללית נדרשת נכות רפואית של 60% בליקוי יחיד, או 40% כשיש מספר ליקויים ואחד מהם לפחות 25%, ובנוסף נדרשת קביעת דרגת אי-כושר להשתכר בשיעור 60%, 65%, 74% או 100%.[5] במחלה שבה כל ליקוי בנפרד קטן, דווקא מסלול ריבוי הליקויים הוא הרלוונטי, ובלבד שאחד מהם מגיע ל-25%.
מי שנקבעה לו נכות רפואית משוקללת של 75% ומעלה ואינו מקבל קצבת נכות כללית, או שנקבעה לו נכות רפואית של 60% והוא מקבל קצבת נכות כללית, עשוי להיבחן גם לזכאות לקצבת שירותים מיוחדים, ובלבד שקיימת תלות ממשית בעזרת הזולת. בשלבים הקשים, שבהם נדרשת עזרה בהיגיינה ובחבישות יומיומיות, זו אינה אפשרות תיאורטית.
הכנה לוועדה, ערר והחמרת מצב
שלוש טעויות חוזרות בתיקי הידרדניטיס סופורטיבה. הראשונה היא הגעה לוועדה עם מסמך דרמטולוגי יחיד, שמתאר את המחלה נכון אך משאיר אותה בתוך פרק בעל תקרה נמוכה. השנייה היא היעדר כימות של ההתלקחויות, שהופך את הנתון המשמעותי ביותר לתיאור מעורפל. השלישית היא ויתור על המרכיב הנפשי, שהוא לעיתים קרובות המשמעותי ביותר מספרית.
מכיוון שהמחלה מחמירה בהדרגה ולאורך שנים, מסלול ההחמרה רלוונטי כאן במיוחד. מטופל שדורג בשלב מוקדם ומאז התפתחו אצלו נצורים, הצטלקות המגבילה תנועה או מעורבות מפרקית, אינו כבול לקביעה הישנה. לצד זאת, על החלטה שאינה משקפת את המצב במועד הבדיקה ניתן להגיש ערר לוועדה רפואית לעררים, המקיימת דיון עצמאי.
משרדנו מלווה נפגעים וחולים בוועדות רפואיות מול הביטוח הלאומי, ובמחלות שאין להן פריט ייעודי הפער בין תיק מוכן לתיק שאינו מוכן הוא הגדול ביותר. שווה להתכונן לוועדה הרפואית מראש, עם הצעה מנומקת לפריט ההשוואה ועם מיפוי מסודר של כל הליקויים הנלווים.
שאלות ותשובות
כמה אחוזי נכות מגיעים על הידרדניטיס סופורטיבה?
אין אחוז קבוע, כי למחלה אין פריט בספר המבחנים. הדירוג נעשה בהתאמה לפריט הדומה ביותר, ובפרק העור התקרה נמוכה – 20% באקנה קונגלובטה, 30% באקזמה כרונית ועד 50% בפריט המדרג זיהום עור חוזר לפי תדירות ההתקפים.
למה חשוב לא להישאר בפרק העור?
כי הוא מוגבל בתקרה, וחלק ממדרגות ה-10% שבו מנופות מרשימת הליקויים בנכות כללית ואינן נספרות כלל. הגבלת תנועה מהצטלקות, נצורים, אנמיה, מעורבות מפרקית ופגיעה נפשית מדורגים בפריטים אחרים בשיעורים גבוהים יותר ומצטרפים בחישוב משוקלל.
איך מוכיחים את חומרת המחלה בוועדה?
בכימות. ריכוז כרונולוגי של פניות למיון, ניקוזים, סבבי אנטיביוטיקה, ניתוחים ואשפוזים לאורך השנתיים האחרונות ממיר תיאור מעורפל לנתון שניתן לספור, והוא הבסיס לדירוג לפי תדירות התלקחויות.
האם אפשר לבקש דירוג מחדש אם המצב החמיר?
כן. מכיוון שהמחלה מתקדמת לאורך שנים, התפתחות נצורים, הצטלקות המגבילה תנועה או מעורבות מפרקית מהוות עילה לתביעה להחמרת מצב. על החלטה שאינה משקפת את המצב במועד הבדיקה מגישים ערר לוועדה רפואית לעררים.
מקורות שצוטטו במאמר (5)
- [1] תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תקנה 14 – התאמה – נבו
- [2] ספר הליקויים המלא, פרק תשיעי – צלקות, מחלות ופגימות בעור – המוסד לביטוח לאומי
- [3] תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות), התוספת – ליקויים שאינם נכללים ברשימה – נבו
- [4] מחשבון נכות רפואית משוקללת – המוסד לביטוח לאומי
- [5] תנאי הזכאות לקצבת נכות כללית – המוסד לביטוח לאומי
מילון מושגים
מחלה דלקתית כרונית של זקיקי השערה, המתבטאת בגושים כואבים, מורסות ונצורים באזורי קפלי העור.
תעלה חריגה שנוצרת בין רקמות ומפרישה מוגלה או הפרשה כרונית דרך פתח בעור.
צורה קשה של אקנה עם גושים ומורסות מחוברים, המהווה פריט השוואה מקובל בהיעדר פריט ייעודי.
הוראה המאפשרת לוועדה לדרג ליקוי שאינו מופיע במבחנים לפי הפגימה הדומה לו ביותר.
ירידה ברמת ההמוגלובין הנובעת מדלקת מתמשכת, המדורגת כליקוי עצמאי בפרק מחלות הדם.
החרגה של פריטים מסוימים מרשימת הליקויים לעניין נכות כללית, כך שאינם מזכים באחוזים במסלול זה.
שיטת צירוף ליקויים שבה האחוז הגבוה נלקח במלואו וכל אחוז נוסף מחושב מהיתרה שנותרה עד 100%.
המאמר עודכן לאחרונה: ספטמבר 2026 ומשקף את המצב המשפטי הנוכחי. מדרגות האחוזים כפופות לספר המבחנים בתוקף. המידע המובא אינו ייעוץ משפטי.
הוועדה דירגה את המחלה כבעיה קוסמטית?
משרד עו"ד אימבר גולן פרטוש מלווה חולים במחלות שאין להן פריט ייעודי – מבחירת פריט ההשוואה ועד מיפוי הליקויים הנלווים. ייעוץ ראשוני ללא עלות.
