רשלנות רפואית באבחון של התקף לב? יתכן וזה שווה כסף

העיקרון המנחה בקרדיולוגיה הוא "Time is Muscle" – כל דקה שחולפת ללא חידוש זרימת הדם ללב גורמת לנזק בלתי הפיך לשריר הלב. למרבה הצער, לא תמיד האבחון מתבצע במהירות וביעילות הנדרשת. רשלנות רפואית באבחון התקף לב מתרחשת כאשר רופא או צוות רפואי סוטים מסטנדרט הטיפול המקובל, וכתוצאה מכך האבחון מתעכב או שגוי, מה שמוביל לנזקים חמורים למטופל, החל מנכות קשה ועד למוות. במאמר זה ניגע בנושא של רשלנות רפואית באבחון התקף לב, ומתי היא מזכה בפיצויים.

יישור קו (אבל לא במוניטור): איך מזהים התקף לב?

התקף לב (Myocardial Infarction) מתרחש כאשר אספקת הדם לחלק משריר הלב מופחתת או מופסקת לחלוטין, לרוב באופן פתאומי. כשאנו חושבים על התקף לב, רובנו מדמיינים סיטואציה של כאב חד וחזק בחזה, כזה שאי אפשר לטעות לגביו. אם כך, כיצד יש רשלנות באבחון של התקף לב? האמת היא שהמציאות מורכבת יותר. אכן, הסימן השכיח ביותר הוא כאב או לחץ חזק ומתמשך במרכז החזה: תחושת כובד, שריפה, כיווץ או דקירה המורגשת על פני שטח נרחב. הכאב עשוי להקרין לזרוע (בדרך כלל שמאל), לכתפיים, לצוואר, ללסת, לגב או לבטן העליונה. תסמינים נפוצים נוספים כוללים: קוצר נשימה, בחילה או הקאות, הזעה קרה, סחרחורת או תחושת עילפון, חולשה פתאומית, תחושת חרדה עזה או פחד ממוות קרב.

עם זאת, רוב התקפי הלב מתחילים לאט, עם כאב קל או אי נוחות, ולעיתים קרובות האנשים המושפעים אינם בטוחים מה לא בסדר ומשהים את הפנייה לעזרה רפואית.

מצב זה שכיח יותר אצל נשים, קשישים וחולי סוכרת. אצל נשים, התסמינים עשויים להיות עמומים יותר, כמו לחץ או אי נוחות בחזה, עייפות קיצונית, קוצר נשימה, בחילה, צרבת, חרדה או כאבים בגב, בלסת או בכתפיים. חולי סוכרת, עקב פגיעה עצבית, עלולים לחוות איסכמיה לבבית ללא כאב כלל, והתסמינים עשויים להיות ערפול חושים, התעלפות או קשיי נשימה.

אולם אבחון מאוחר עשוי להיות קטלני: כאשר שריר הלב אינו מקבל חמצן, אפילו למספר דקות, מתחיל להיווצר נזק לרקמה (איסכמיה). אם החסימה נמשכת, תאי שריר הלב מתים (נמק), והנזק הופך בלתי הפיך. ככל שהחסימה ממושכת יותר, כך הנזק לשריר הלב נרחב יותר, והסיכון לסיבוכים מסכני חיים  כמו אי ספיקת לב, הפרעות קצב קטלניות ואף מוות גדל משמעותית.

באופן עקרוני, "חלון ההזדמנויות" למניעת נזק בלתי הפיך לשריר הלב במקרה של אוטם מלא הוא קצר ביותר, בין 60 ל-90 דקות בלבד.

התערבות לאחר זמן זה עדיין יכולה להציל חיים, אך לרוב תותיר את המטופל עם נזק ונכות. בישראל לוקים מדי שנה כ-25,000 איש בהתקף לב, ולמעלה מ-7,000 מתים ממחלות לב. נתונים אלו מדגישים את החשיבות העליונה של אבחון וטיפול מיידיים.

למידע נוסף בנושא התקפי לב כנסו לאתר הכללית

כיצד מתרחשת רשלנות רפואית באבחון של התקף לב?

רשלנות רפואית מתרחשת כאשר רופא או איש צוות רפואי אינם מעניקים טיפול ברמת המיומנות והזהירות הסבירה המצופה מהם בנסיבות העניין, וכתוצאה מכך נגרם נזק למטופל. בהתחשב בסכנת החיים המיידית הכרוכה בהתקף לב, מוטלת על המערכת הרפואית חובת זהירות מוגברת במיוחד במקרים אלו. כשלים באבחון התקף לב יכולים להתרחש במגוון דרכים ובשלבים שונים של הטיפול:

• התעלמות מתסמינים או פרשנות שגויה שלהם: רופאים עלולים לזלזל בתלונות המטופל, במיוחד אם הן אינן "קלאסיות", ולא לשקול אפשרות של אירוע לבבי. למשל, לייחס את הכאבים לצרבת, כאבי שרירים או חרדה . הדבר מסוכן במיוחד אצל נשים, צעירים או חולי סוכרת, שהתסמינים שלהם עשויים להיות לא טיפוסיים.
• אי ביצוע בדיקות הכרחיות: למרות תלונות מחשידות, הרופא לא מפנה מיידית לבדיקת אק"ג (ECG) או לבדיקות דם לאנזימי לב (בעיקר טרופונין). עיכוב בביצוע אק"ג בחדר מיון הוא דוגמה נפוצה לרשלנות.
• פענוח שגוי של בדיקות: מדובר במצב שבו רופא (במוקד, במיון או קרדיולוג) קורא באופן שגוי את תרשים האק"ג ולא מזהה סימנים לאוטם, או מפרש אותם בצורה לא נכונה.
• הסתמכות על בדיקות ראשוניות שליליות: לעיתים, בדיקת האק"ג הראשונית או רמות הטרופונין הראשוניות עשויות להיות תקינות, גם אם המטופל חווה התקף לב. רשלנות מתרחשת כאשר הרופא משחרר את המטופל הביתה על סמך בדיקות אלו בלבד, מבלי לבצע בדיקות חוזרות לאחר מספר שעות כנדרש (אק"ג חוזר, טרופונין סדרתי).
• עיכוב בטיפול לאחר האבחנה: גם אם האבחנה נקבעה נכון, רשלנות יכולה להתרחש אם יש עיכוב בלתי סביר במתן טיפול מציל חיים כמו תרופות לדילול דם, צנתור דחוף לפתיחת העורק החסום, או ניתוח מעקפים.
• אי התייחסות לגורמי סיכון: רופא משפחה שלא מתייחס כראוי לגורמי סיכון ידועים של המטופל (כמו יתר לחץ דם, סוכרת, רמות שומנים גבוהות בדם) ולא מספק טיפול מונע מתאים (תרופות, שינוי אורח חיים) עלול להימצא אחראי אם המטופל יפתח מחלת לב.

הרשלנות יכולה להתרחש על ידי גורמים שונים בשרשרת הטיפול במקרה, החל מרופא משפחה, רופא במוקד, פרמדיק באמבולנס , אחות או רופא בחדר מיון, קרדיולוג ואף טכנאי מעבדה.

הוכחת רשלנות רפואית וקבלת פיצוי

כדי לזכות בתביעת רשלנות רפואית, על התובע (המטופל או משפחתו במקרה של מוות) להוכיח מספר יסודות משפטיים:

1. חובת זהירות: קיומה של חובת זהירות בין הצוות הרפואי למטופל (זו לרוב מתקיימת מעצם יחסי רופא-חולה).
2. הפרת החובה (רשלנות): הוכחה שהרופא או הצוות הרפואי סטו מסטנדרט הטיפול הסביר והמקובל בנסיבות המקרה.
3. נזק: הוכחה שנגרם למטופל נזק גופני, נפשי או כלכלי.
4. קשר סיבתי: הוכחה שהרשלנות היא שגרמה לנזק, או תרמה לו משמעותית. כלומר, שאילולא הרשלנות, הנזק היה נמנע או קטן יותר.

הוכחת הרשלנות והקשר הסיבתי מתבססת בעיקר על חוות דעת של מומחה רפואי בתחום הקרדיולוגיה. עורך הדין המטפל בתביעה יפנה את התיק הרפואי למומחה, אשר יבחן את השתלשלות האירועים ויקבע האם הטיפול הרפואי חרג מהסטנדרט המקובל, והאם ניתן היה לאבחן ולטפל מוקדם יותר ובכך למנוע או להקטין את הנזק.

מקרים של אבחון שגוי או מאוחר הם מאתגרים להוכחה, שכן ההגנה (הרופא או בית החולים) תטען לעיתים קרובות שהתוצאה הייתה בלתי נמנעת גם ללא הרשלנות הנטענת. לכן, איכות חוות הדעת הרפואית ויכולת המומחה להסביר את הקשר הסיבתי באופן ברור ומשכנע הן קריטיות להצלחת התביעה.

תקופת ההתיישנות להגשת תביעת רשלנות רפואית היא בדרך כלל שבע שנים מיום האירוע. עם זאת, קיימים חריגים, למשל ככל שמדובר בקטינים או כאשר מדובר בנזק שהתגלה מאוחר. ראו סעיף 89 לפקודת הנזיקין.

במידה והתביעה מצליחה, הנפגע זכאי לפיצוי כספי עבור מכלול הנזקים שנגרמו לו, לרבות הוצאות רפואיות (טיפולים, תרופות, שיקום, מכשור), הפסדי שכר בעבר ובעתיד, פיצוי על כאב וסבל, עלות עזרת הזולת וסיעוד, קיצור תוחלת חיים, הוצאות נסיעה במקרה של פטירה, ראשי נזק נוספים כגון אובדן תמיכה לבני המשפחה, הוצאות קבורה.