תוצאה של מינוס 3.5 בבדיקת צפיפות העצם נראית כמו ראיה חזקה לוועדה רפואית. בספר הליקויים של הביטוח הלאומי אין לה שום משקל: המילה אוסטאופורוזיס אינה מופיעה בו, ואין פריט שמדרג צפיפות עצם. מה שמדורג הוא מה שהשברים השאירו אחריהם – חוליה שקרסה, שורש כף יד שהתאחה בזווית, ירך שתנועתה הוגבלה – וכל אחד מהם נמדד בפריט אחר ובסולם אחר. מי שמגיע לוועדה עם בדיקת DEXA ובלי מדידות של הגבלת התנועה מגלה שמחלה שמשנה את כל חייו תורגמה לאחוזים בודדים.
עיקרי הדברים
- אין פריט לאוסטאופורוזיס – הוועדה מדרגת את תוצאות השברים, ולא את צפיפות העצם או את האבחנה.
- שבר בחוליה שווה מעט – שבר דחיסה שהתרפא מדורג ב-5%, 10% או 20%, לפי התזוזה והשינויים הארתרוטיים.
- הירך היא לרוב המפתח – הגבלה בינונית בכל תנועות הירך מדורגת ב-30%, ומאפשרת לעבור את מסלול ה-40%.
- גיל הפרישה דוחק – קצבת נכות כללית אפשר לתבוע עד 12 חודשים לאחר גיל הפרישה, ולא יותר.
אין פריט לאוסטאופורוזיס, וזה לא אומר אפס
אוסטאופורוזיס היא מחלה שקטה. כל עוד לא אירע שבר, היא אינה כואבת, אינה מגבילה תנועה ואינה פוגעת בתפקוד. האבחנה נקבעת לפי בדיקת צפיפות עצם, ומדד ה-T-score שלה הוא מה שקובע את סוג הטיפול: ביספוספונטים, דנוסומאב, טריפרטייד ותרופות נוספות. מבחינה רפואית, מדובר במחלה שמחייבת מעקב צמוד וטיפול ממושך.
ספר הליקויים, שהוא התוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) ומשמש גם את הוועדות לנכות כללית, אינו מכיר את המחלה בשמה.[2] אין בו פריט לאוסטאופורוזיס, ואין בו מדרגה שנפתחת לפי T-score. במצב כזה חלה תקנה 14, שלפיה ליקוי שאינו מפורט בתוספת מדורג לפי הפגימה הדומה לו, ואם אין פגימה דומה, לפי שיקול דעת הוועדה, בהתחשב במבחנים לאותו איבר ובהגבלה שהפגימה גורמת.[1]
בפועל, הדרך שבה הוועדות מתרגמות אוסטאופורוזיס לאחוזים עוברת כמעט תמיד דרך השברים. מי שעדיין לא נשבר, או ששבריו התאחו בלי להשאיר שינוי, עלול לקבל 0%, גם כשמצב העצם שלו חמור. מי ששבר חוליות, שורש כף יד וירך, מקבל אחוזים על כל אחד מהם, בפריט הייעודי לו.
המשמעות המעשית היא שהשאלה בוועדה אינה "עד כמה העצם שלך חלשה", אלא "מה כל שבר עשה לגוף". תיק אוסטאופורוזיס נבנה כמו תיק של כמה פציעות נפרדות, ולא כמו תיק של מחלה אחת, וכל שבר צריך תיעוד משלו: מתי קרה, איך טופל ומה נותר ממנו.
⚠️ עצור – צפיפות עצם אינה אחוזים
בדיקת DEXA חשובה לתיק, אבל רק כרקע: היא מסבירה למה נשברו העצמות ולמה צפויים שברים נוספים. היא אינה מחליפה את מה שהוועדה מודדת בפועל – טווחי תנועה של עמוד השדרה, של שורש כף היד, של הכתף ושל הירך, קיצור רגל ושינויים בצילום. מי שמגיע עם צפיפות עצם בלבד, בלי בדיקה אורתופדית עדכנית שמודדת את התנועות, משאיר לוועדה מעט מאוד לדרג.
שבר דחיסה בחוליה: המדרגה שנקבעת בפועל
שבר דחיסה בחוליה הוא השבר האופייני ביותר לאוסטאופורוזיס, ולעתים קרובות הוא מתגלה במקרה, בצילום שנעשה מסיבה אחרת. החוליה קורסת, גובהה יורד, ועמוד השדרה הגבי מתעקל קדימה. אצל מי שעבר כמה שברים כאלה מתפתחת קיפוזה, וגובה הגוף יורד בכמה סנטימטרים.
פריט 37(8) בספר הליקויים עוסק בשבר של גוף חוליה שהתרפא. שבר בלי תזוזה ניכרת ובלי הגבלה של תנועת עמוד השדרה בקרבת החוליה מדורג ב-5%. שבר עם תזוזה ניכרת, בלי הגבלת תנועה, מדורג ב-10%, ושבר עם תזוזה ניכרת ושינויים ארתרוטיים, עדיין בלי הגבלת תנועה, מדורג ב-20%.[1] אלה מספרים צנועים, והם מסבירים חלק גדול מהאכזבה בוועדות.
הנוסח של הפריט מתייחס במפורש לשבר שאין לצדו הגבלת תנועה. כשהשבר כן גרם להגבלה בתנועת עמוד השדרה, הדירוג נעשה בדרך כלל לפי פריטי הגבלת התנועה של הקטע הרלוונטי. כאן מתגלה פער נוסף: רוב שברי האוסטאופורוזיס מתרחשים בקטע הגבי, ובקטע הזה הגבלת תנועה קלה מדורגת ב-0%, והגבלה בינונית או קשה ב-10% בלבד. בקטע המתני, לעומת זאת, ההגבלה מדורגת ב-10%, 20% או 30% לפי חומרתה.
| עמוד השדרה – פריט 37 | אחוזי נכות |
|---|---|
| (8) שבר בגוף חוליה שהתרפא, בלי תזוזה ניכרת ובלי הגבלת תנועה | 5% |
| (8) שבר עם תזוזה ניכרת, בלי הגבלת תנועה | 10% |
| (8) שבר עם תזוזה ניכרת ושינויים ארתרוטיים, בלי הגבלת תנועה | 20% |
| (6) הגבלת תנועה בעמוד השדרה הגבי: קלה / בינונית או קשה | 0% / 10% |
| (7) הגבלת תנועה בעמוד השדרה המתני: קלה / בינונית / קשה | 10% / 20% / 30% |
| (5) הגבלת תנועה בעמוד השדרה הצווארי: קלה / בינונית / קשה | 10% / 20% / 30% |
המסקנה אינה שאין טעם לתבוע, אלא שצריך לדעת היכן נמצאים השברים. שבר בחוליה מתנית, או בצומת שבין הקטע הגבי למתני, עשוי להוביל לדירוג גבוה יותר משבר בחוליה גבית אמצעית. ממצא עצבי שנגרם מהשבר, כמו לחץ על שורש עצב, מדורג בפריט נפרד ומצטרף לחישוב.
כמה שברים, כמה פריטים: החשבון המשוקלל
הליקויים מצטרפים בחישוב משוקלל: האחוז הגבוה נלקח במלואו, וכל אחוז נוסף מחושב מהיתרה שנותרה עד 100%. כך, שני שברים בחוליות שמדורגים ב-10% כל אחד אינם מצטרפים ל-20%, אלא ל-19%. ככל שמספר הליקויים גדל, כל ליקוי נוסף מוסיף פחות.
נניח שספרנית, שאובחנה באוסטאופורוזיס לפני כמה שנים, עברה שבר דחיסה בחוליה גבית עם תזוזה ניכרת, שבר נוסף בחוליה מתנית שהותיר הגבלה קלה בתנועת הגב התחתון, שבר בשורש כף היד שהתאחה בחיבור גרוע, ושבר בראש עצם הזרוע שהותיר הגבלה בהרמת היד עד גובה השכם. אם ייקבעו לה 10% על כל אחד משלושת השברים הראשונים ו-15% על הכתף, הנכות המשוקללת תעמוד על כ-38%. ארבעה שברים, ואף ליקוי אחד אינו מגיע ל-25%: התיק נשאר מתחת לסף.
שבר בירך משנה את החשבון. אם אותה ספרנית תשבור את צוואר הירך, והירך תיוותר עם הגבלה בינונית בכל התנועות, הליקוי הזה לבדו מדורג ב-30%. מאחר שהחישוב מתחיל מהאחוז הגבוה, צירופו לארבעת הליקויים הקודמים מביא את הנכות המשוקללת לכ-57%. יותר מזה, יש כעת ליקוי אחד של 25% לפחות, וזה התנאי שפותח את המסלול של 40% בקצבת נכות כללית.[3]
שני דברים חשובים עולים מהדוגמה. הראשון, באוסטאופורוזיס, השבר הכבד ביותר הוא לרוב זה שמכריע את התיק, ולא מספר השברים. השני, החישוב מתחיל מהאחוז הגבוה, ולכן חשוב לוודא שהשבר שגרם לנזק הגדול ביותר נבדק ומתועד היטב, ולא "נבלע" בתוך תיאור כללי של מחלת עצם.
שורש כף היד, הכתף והירך: השברים שמחוץ לעמוד השדרה
שבר בקצה הרחוק של עצם הרדיוס, בשורש כף היד, הוא לעתים קרובות השבר הראשון של אוסטאופורוזיס, והוא קורה בנפילה על יד פשוטה. כשהשבר התאחה בזווית, פריט 40 מדרג חיבור גרוע של הרדיוס ב-10%. כשנותרה הגבלה בתנועות שורש כף היד, עם יכולת כיפוף גבי של 15 מעלות, פריט 41 מדרג אותה ב-10% ביד ימין וב-5% ביד שמאל, ואובדן תנועות הסיבוב של האמה מדורג ב-20% עד 30% ביד ימין, לפי התנוחה שבה היד נותרה.
שבר בראש עצם הזרוע, ליד הכתף, שכיח גם הוא בנפילות. הדירוג נעשה לפי הגבלת התנועה בכתף: הרמת הזרוע מעל גובה השכם מדורגת ב-0%, הגבלה עד גובה השכם ב-15%, הגבלה עד 45 מעלות מהגוף ב-25%, והגבלה עד 30 מעלות ב-35%. אלה מדרגות שמשמעותן התפקודית ברורה: מי שאינו מסוגל להרים את היד מעל הכתף מתקשה להתלבש, להסתרק ולהגיע למדף.
שבר בירך הוא השבר הקשה מכולם. אחרי ניתוח קיבוע או החלפת מפרק, הדירוג נעשה לפי פריט 48, שמודד את תנועות הירך: הגבלה במתיחה מדורגת ב-15%, הגבלה בכיפוף שמפריעה לישיבה ב-20%, הגבלה בהטייה, בקירוב או בסיבוב ב-20%, והגבלה בינונית בכל התנועות ב-30%. קשיון של הירך מדורג ב-40% או ב-50%, ומפרק נד ב-70%. כשהשבר הותיר רגל קצרה יותר, פריט 47 מוסיף 5% לקיצור של שניים עד שלושה סנטימטרים, 10% לקיצור של עד חמישה, ו-20% לקיצור של עד שבעה וחצי.
| השבר והתוצאה שנותרה | אחוזי נכות |
|---|---|
| שורש כף היד: חיבור גרוע של הרדיוס – פריט 40(11) | 10% |
| שורש כף היד: הגבלת תנועה עם כיפוף גבי של 15 מעלות – פריט 41(10) | 10% ימין / 5% שמאל |
| כתף: הגבלה עד גובה השכם / עד 45 מעלות / עד 30 מעלות – פריט 41(4) | 15% / 25% / 35% |
| ירך: הגבלה בכיפוף שמפריעה לישיבה, או בהטייה ובסיבוב – פריט 48(1) | 20% |
| ירך: הגבלה בינונית בכל התנועות – פריט 48(1) | 30% |
| קיצור רגל: 2-3 ס"מ / 3-5 ס"מ / 5-7.5 ס"מ – פריט 47(5) | 5% / 10% / 20% |
מי שעבר החלפת מפרק ירך אחרי השבר צריך להכיר עוד נקודה: אין בספר הליקויים פריט להחלפת מפרק ברך או ירך, והדירוג נעשה רק לפי מה שהמפרק המלאכותי מאפשר. ניתוח מוצלח עלול להוביל דווקא לאחוזים נמוכים, ולכן חשוב לתעד את ההגבלות שנותרו גם אחריו.
נכות זמנית אחרי שבר: למה הקביעה הראשונה אינה האחרונה
שבר אינו מצב סטטי. בחודשים הראשונים אחרי שבר בירך או בכתף, המטופל עובר ניתוח, תקופה של הגבלה מלאה, שיקום ופיזיותרפיה, ורק בהמשך מתברר מה נותר באמת. הוועדה הרפואית קובעת לא רק את גובה האחוזים, אלא גם את תאריך תחילת הנכות ואת השאלה אם היא זמנית או קבועה.[2]
במצבים כאלה נקבעת לעתים קרובות נכות זמנית, לתקופה שבה המצב עדיין משתנה, ובסופה נבדק המטופל שוב. הקביעה הזמנית יכולה להיות גבוהה, משום שהיא משקפת את תקופת ההחלמה, והקביעה הקבועה שאחריה יכולה להיות נמוכה ממנה, כשהתנועה חוזרת בחלקה. המצב ההפוך קיים גם הוא: שבר שנראה בתחילה פשוט, אך הותיר אחריו נמק של ראש הירך או הגבלה מתקדמת, יוביל לקביעה קבועה גבוהה מהזמנית.
קביעה זמנית אינה הפסד, אבל היא מחייבת מעקב צמוד אחרי מועד הבדיקה הבאה ואחרי מה שמתועד עד אליה. מי שמגיע לבדיקה החוזרת בלי מדידות עדכניות, בלי סיכום פיזיותרפיה ובלי צילום אחרון, משאיר לוועדה לקבוע את הדרגה הקבועה לפי בדיקה של דקות ספורות.
באוסטאופורוזיס יש לעניין הזה משמעות כפולה. מצד אחד, ההחלמה אצל מי שעצמותיו חלשות ממושכת יותר, והשבר הבא עלול להגיע עוד לפני שהקודם התייצב. מצד שני, השעון של גיל הפרישה, שיפורט בהמשך, אינו ממתין לסוף השיקום. הגשה מוקדמת, גם אם היא מובילה לקביעה זמנית בתחילה, עדיפה כמעט תמיד על המתנה.
כאב כרוני, פחד מנפילה וירידה בתפקוד
מי שחי עם אוסטאופורוזיס אחרי כמה שברים מתאר לעתים קרובות משהו שאינו מופיע בשום טבלה: כאב גב מתמשך שמחמיר בעמידה, פחד מתמיד ליפול שוב, הימנעות מיציאה מהבית בחורף, ותלות הולכת וגדלה בבני המשפחה. אלה ממצאים אמיתיים, אבל ספר הליקויים אינו מדרג כאב או פחד כשלעצמם.
זה לא אומר שאין להם ביטוי. הירידה בתפקוד היא מרכיב מרכזי בקביעת דרגת אי-הכושר, שבה פקיד התביעות בוחן אם התובע מסוגל לחזור לעבודתו. ספרנית שאינה יכולה עוד להרים ספרים למדפים גבוהים או לעמוד שעות ליד הדלפק נמצאת במצב שונה מעובדת שיושבת מול מחשב, גם כשהאחוזים הרפואיים של שתיהן זהים.
כשהפחד והכאב מתפתחים לכדי הפרעה נפשית מאובחנת, כמו דיכאון או הפרעת חרדה, ובמיוחד כשהיא מטופלת ומתועדת על ידי פסיכיאטר, היא נבחנת בפריט הנפשי המתאים ועשויה להוסיף אחוזים לחישוב. לעומת זאת, תלונה כללית על מצב רוח ירוד, בלי אבחנה ובלי טיפול, כמעט שאינה מתורגמת לאחוזים.
הירידה בתפקוד רלוונטית גם לגמלאות אחרות. מי שזקוק להליכון או לכיסא גלגלים אחרי שבר בירך עשוי לעמוד בתנאי גמלת הניידות, שרשימת הליקויים שלה כוללת הגבלות במפרקי הרגליים והחלפתם. מי שזקוק לעזרה רבה ברחצה, בלבישה ובניידות בבית עשוי להיות זכאי לקצבה לשירותים מיוחדים, בכפוף לתנאי הגיל שיפורטו בפרק הבא.
השעון של גיל הפרישה
אוסטאופורוזיס שכיחה במיוחד אצל נשים לאחר גיל המעבר, ושבריה הקשים מופיעים לעתים קרובות בשנים שסביב גיל הפרישה. זו נקודה קריטית, משום שקצבת נכות כללית מיועדת למי שמלאו לו 18 שנים וטרם הגיע לגיל הפרישה. לפי הביטוח הלאומי, ניתן להגיש תביעה לקצבה עד 12 חודשים לאחר גיל הפרישה, ולא מאוחר יותר.[4]
המשמעות היא שמי שנמצאת בשנים שלפני גיל הפרישה אינה יכולה להמתין "לראות איך יתפתח המצב". תביעה שלא הוגשה בזמן אינה ניתנת להגשה בדיעבד אחרי שחלף החלון, גם אם השברים עצמם קרו לפניו. גיל הפרישה של נשים עולה בהדרגה בשנים האחרונות, ולכן כדאי לבדוק את המועד המדויק לפי תאריך הלידה ולא להסתמך על הערכה.
גם בקצבה לשירותים מיוחדים יש מגבלת זמן: ניתן לתבוע אותה עד חצי שנה לאחר ההגעה לגיל הפרישה, והזכאות תיקבע רק אם רופא המוסד ימצא שהתנאים התקיימו לפני גיל זה.[5] מי שכבר קיבל את הקצבה לפני גיל הפרישה ממשיך לקבל אותה גם אחריו, כל עוד הוא עומד בתנאים.
אחרי גיל הפרישה המסלולים משתנים. מי שזקוק לעזרה בפעולות היום-יום עשוי להיות זכאי לגמלת סיעוד, שנבחנת במבחן תלות נפרד, ולא ניתן לקבל במקביל גם קצבה לשירותים מיוחדים וגם גמלת סיעוד. גם קביעת אחוזי נכות לאחר גיל פרישה אפשרית לצרכים מסוימים, כמו פטור ממס הכנסה, אבל היא כבר אינה פותחת את הדרך לקצבת נכות כללית.
אוסטאופורוזיס משנית: כשמחלת הרקע היא מקור האחוזים
לא כל אוסטאופורוזיס היא תוצאה של גיל ושל שינויים הורמונליים. חלק ניכר מהמקרים, ובמיוחד אצל צעירים יחסית, הם משניים: תוצאה של טיפול ממושך בסטרואידים, של מחלות דלקתיות כרוניות, של מחלות מעי, של הפרעות אנדוקריניות או של מחלות שפוגעות בספיגת הסידן. במקרים כאלה, דווקא מחלת הרקע היא שמחזיקה את רוב האחוזים.
מי שקיבל סטרואידים במשך שנים בשל דלקת מפרקים שגרונית, למשל, מדורג קודם כל לפי פריט מחלות המפרקים, ואחוזי הנכות במחלות ראומטולוגיות מגיעים בצורות הקשות ל-80% ול-100%. מי שטופל בשל מחלת מעי דלקתית מדורג לפי פריט המעיים. השברים מצטרפים לליקויי הרקע בחישוב המשוקלל, ולעתים קרובות הם אלה שמביאים את התיק אל מעבר לסף.
המשמעות המעשית היא שבתיק של אוסטאופורוזיס משנית אין להציג את השברים כבעיה העיקרית. הסדר הנכון הוא הפוך: מחלת הרקע, הטיפול שניתן לה ותופעות הלוואי שלו, ורק אחר כך השברים שנגרמו כתוצאה מהם. כך הוועדה רואה את התמונה כולה, ולא רק את קצה הקרחון.
איך בונים תיק שברים שהוועדה יכולה לדרג
מכיוון שכל שבר מדורג בנפרד, התיק צריך להיראות כמו רשימה מסודרת של פגיעות. לכל שבר: התאריך, הנסיבות, האבחנה מחדר המיון, הטיפול שניתן – גבס, ניתוח קיבוע או החלפת מפרק – ומה שנותר ממנו. הצילומים צריכים להראות את מצב העצם לפני השבר ואחריו, ובשברי חוליות את הירידה בגובה החוליה.
החלק החשוב ביותר בתיק, ולעתים קרובות זה שחסר, הוא בדיקה אורתופדית עדכנית עם מדידת טווחי תנועה. ועדה שמקבלת מכתב "מוגבל בתנועות" בלי מספרים צריכה למדוד בעצמה, בתוך דקות ספורות, ולעתים קרובות ביום טוב יחסית. מדידה מסודרת במעלות, של כל מפרק שנפגע, מאפשרת לוועדה לשייך כל ממצא למדרגה הנכונה.
ביום הוועדה עצמו כדאי להביא את דיסקי הצילומים ולא רק את הפענוחים, ולתאר את היום הרגיל כפי שהוא באמת: כמה זמן אפשר לעמוד, האם יוצאים מהבית לבד, מי עוזר ברחצה ובקניות. מטופלים רבים נוטים "להתאמץ" מול הרופא, להרים את היד מעט יותר גבוה מהרגיל ולהתעלם מהכאב בזמן הבדיקה. המדידה נרשמת כפי שנראתה באותו רגע, ולכן תיאור כן של ההגבלה, לצד המדידות מהאורתופד המטפל, הוא הדרך היחידה לאפשר לוועדה לראות את התמונה המלאה.
אוסטאופורוזיס היא מחלה מתקדמת, ושברים נוספים צפויים גם אחרי שנקבעה דרגה. כל שבר חדש, ובמיוחד שבר בירך או שבר חוליה שגרם להגבלה, הוא בדיוק סוג השינוי שמצדיק הגשת החמרת מצב בנכות כללית. חשוב לזכור שגם כאן השעון של גיל הפרישה ממשיך לתקתק, ובקשה לבדיקה מחדש בגלל שבר חדש כדאי להגיש מיד, ולא לחכות לשבר הבא.
💡 טיפ מקצועי
הכינו טבלה פשוטה של כל השברים: עמודה לתאריך, עמודה לאיבר, עמודה לטיפול ועמודה למה שנותר – הגבלת תנועה, קיצור, כאב או ממצא עצבי. צרפו לכל שורה את המסמך התומך. ועדה שמקבלת טבלה כזו רואה בתוך דקה שמדובר בכמה ליקויים נפרדים, ולא בבעיה אחת, וזה בדיוק מה שמאפשר לה לדרג כל אחד מהם בפריט שלו.
משרדנו מלווה חולים באוסטאופורוזיס ובשברים חוזרים מול הוועדות הרפואיות של הביטוח הלאומי. ברוב התיקים ההכרעה מתקבלת עוד לפני הדיון: בזיהוי השבר שמחזיק את רוב האחוזים, בהשלמת המדידות שחסרות, ובהגשה בתוך החלון שגיל הפרישה מותיר.
שאלות ותשובות
כמה אחוזי נכות נותנים על אוסטאופורוזיס?
על המחלה עצמה אין פריט בספר הליקויים, ולכן הוועדה מדרגת את תוצאות השברים. שבר בחוליה שהתרפא מדורג ב-5% עד 20%, שבר בשורש כף היד בכ-10%, ושבר בירך לפי הגבלת התנועה שנותרה, עד 30% בהגבלה בינונית בכל התנועות ויותר בקשיון. הליקויים מצטרפים בחישוב משוקלל.
האם בדיקת צפיפות עצם מזכה באחוזי נכות?
לא. T-score נמוך מסביר את השברים ואת הסיכון לשברים נוספים, אבל אין בספר הליקויים מדרגה שנקבעת לפיו. מה שמדורג הוא הגבלת תנועה, קיצור רגל, שינויים בצילום וממצאים עצביים שנגרמו מהשברים.
כמה אחוזים מקבלים על שבר דחיסה בחוליה?
לפי פריט 37(8), שבר שהתרפא בלי תזוזה ניכרת מדורג ב-5%, עם תזוזה ניכרת ב-10%, ועם תזוזה ושינויים ארתרוטיים ב-20%, כל עוד אין הגבלת תנועה. כשיש הגבלה, הדירוג נעשה בדרך כלל לפי פריטי הגבלת התנועה, שבקטע הגבי מגיעים ל-10% ובקטע המתני ל-30%.
עד איזה גיל אפשר לתבוע קצבת נכות בגלל השברים?
קצבת נכות כללית מיועדת למי שטרם הגיע לגיל הפרישה, וניתן להגיש תביעה עד 12 חודשים לאחר גיל הפרישה. קצבה לשירותים מיוחדים ניתן לתבוע עד חצי שנה לאחר גיל הפרישה, אם התנאים התקיימו לפניו. אחרי כן נבחנת בעיקר גמלת סיעוד.
מקורות שצוטטו במאמר (5)
- [1] תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תקנה 14 ופריטים 37, 40, 41, 47 ו-48 – נבו
- [2] קביעת נכות בגין בעיות אורתופדיות – כל-זכות
- [3] מחשבון נכות רפואית משוקללת – המוסד לביטוח לאומי
- [4] תנאי הזכאות לקצבת נכות כללית ומועד הגשת התביעה – המוסד לביטוח לאומי
- [5] קצבת שירותים מיוחדים – תנאי גיל ומועד הגשה – כל-זכות
מילון מושגים
ירידה בצפיפות ובאיכות העצם, שמגבירה את הסיכון לשברים גם בחבלה קלה.
מדד בבדיקת צפיפות העצם שמשווה את המטופל לצעיר בריא, ואינו משמש כקריטריון בספר הליקויים.
קריסה של גוף החוליה, האופיינית לאוסטאופורוזיס, שמדורגת לפי פריט 37(8) או לפי הגבלת התנועה שגרמה.
עקמומיות קדמית מוגברת של עמוד השדרה הגבי, שמתפתחת לעתים אחרי כמה שברי דחיסה.
התאחות של עצם שבורה בזווית או במנח שאינם תקינים, המדורגת בפריטים נפרדים לכל עצם.
ירידה בצפיפות העצם שנגרמה ממחלה אחרת או מטיפול תרופתי, למשל טיפול ממושך בסטרואידים.
המאמר עודכן לאחרונה: נובמבר 2026 ומשקף את המצב המשפטי הנוכחי. מדרגות האחוזים כפופות לספר הליקויים בתוקף. המידע המובא אינו ייעוץ משפטי.
כמה שברים, ואחוז נמוך בוועדה?
משרד עו"ד אימבר גולן פרטוש מלווה חולים באוסטאופורוזיס מול הוועדות הרפואיות של הביטוח הלאומי – ממיפוי כל שבר ועד הגשה בזמן, לפני שחלון גיל הפרישה נסגר. ייעוץ ראשוני ללא עלות.
