התביעה בגין נזקי גוף בתאונת דרכים מוגשת תמיד נגד חברת הביטוח שהנפיקה את פוליסת ביטוח החובה לרכב המעורב. אם הייתם נהגים או נוסעים ברכב, תתבעו את חברת הביטוח של הרכב שבו נסעתם. אם הייתם הולכי רגל או רוכבי אופניים, תתבעו את חברת הביטוח של הרכב שפגע בכם (אם אין את מי לתבוע, כמו למשל במצבים של נהג ללא ביטוח או במקרה של תאונת פגעה וברח, תובעים את "קרנית", קרן הממומנת על ידי חברות הביטוח ונועדה למצבים אלו).
הפיצוי עצמו מורכב ממספר ראשי נזק שנועדו לכסות את כלל ההשלכות של הפגיעה. הפיצויים מתחלקים לנזקים מיוחדים, הכוללים הפסדי שכר והוצאות רפואיות שנגרמו לכם מהיום התאונה ועד להגשת התביעה, ונזקים כלליים, שהם צופים פני עתיד. רכיבים אלה כוללים הפסדי השתכרות עתידיים, הוצאות רפואיות ועזרה של צד שלישי בעתיד, והרכיב המרכזי של כאב וסבל. המאבק המשפטי מול חברת הביטוח מתמקד כמעט תמיד בהוכחת היקף הנזקים הללו. חברת הביטוח תנסה להקטין את הנזק ככל הניתן, ולכן ישנה חשיבות מכרעת להצגת תיעוד רפואי מלא וחוות דעת של מומחים להערכת הנכות והצרכים העתידיים.
החוק קובע עקרון של "אחריות מוחלטת" מול הנפגעים, שמשמעותו היא ששאלת האשמה או האחריות לגרימת התאונה אינה רלוונטית כלל לצורך קבלת פיצוי על נזקי גוף. גם אם נהגתם ברכב וגרמתם לתאונה, אתם עדיין זכאים לפיצוי מלא מחברת הביטוח שהנפיקה לכם את פוליסת ביטוח החובה. באופן דומה, נוסע ברכב זכאי לפיצוי מביטוח החובה של הרכב בו נסע, והולך רגל זכאי לפיצוי מביטוח החובה של הרכב הפוגע, וכל זאת ללא כל צורך להוכיח מי נהג כראוי ומי לא. המטרה של החוק היא סוציאלית – להבטיח שכל אדם שנפגע גופנית בתאונה יקבל פיצוי שיסייע לו בשיקומו, ללא קשר לנסיבות שהובילו לתאונה.
גם למצבים מצערים אלו קיים פתרון בחוק. המדינה הקימה תאגיד סטטוטורי בשם "קרנית – הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים". תפקידה של קרנית הוא להיכנס בנעליה של חברת הביטוח במקרים שבהם אין למי לפנות. המקרים העיקריים הם תאונות "פגע וברח", כאשר זהות הנהג הפוגע אינה ידועה, או מצבים שבהם מתגלה כי לנהג הפוגע לא הייתה פוליסת ביטוח חובה בתוקף. כמו כן, קרנית מפצה נפגעים בתאונות שבהן הנהג הפוגע נהג ברכב גנוב או ברכב ששימש אותו לביצוע פשע. כדי לתבוע את קרנית, במיוחד במקרה של "פגע וברח", ישנה חשיבות עליונה להגשת תלונה במשטרה בסמוך ככל הניתן למועד התאונה, על מנת לבסס את אמינות גרסתכם לאירוע.
חישוב הפיצוי הוא תהליך מורכב המותאם לנסיבותיו האישיות של כל נפגע. אבן היסוד המרכזית לחישוב היא קביעת שיעור הנכות הרפואית הצמיתה שנותרה לנפגע. נכות זו נקבעת על ידי מומחה רפואי המתמנה על ידי בית המשפט. על בסיס נכות זו, ובהתחשב בנתונים נוספים כמו גיל ושכר הנפגע, מחושבים ראשי הנזק המרכזיים: הפסדי שכר לעבר ולעתיד, כאב וסבל (המחושב לפי נוסחה קבועה בחוק), הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה, והצורך בעזרת הזולת. לדוגמה, פיצוי על הפסדי שכר עתידיים של אדם צעיר שמשתכר שכר גבוה יהיה גבוה משמעותית מזה של אדם מבוגר המשתכר שכר מינימום, גם אם אחוזי הנכות שלהם זהים. לכן, ניהול התיק הרפואי והצגת מלוא הראיות על הנזקים הם קריטיים לקביעת גובה הפיצוי הסופי.
זהו מקרה נפוץ מאוד, למשל, תאונה בדרך לעבודה או בחזרה ממנה. במצב כזה, אתם זכאים לתבוע שני גורמים במקביל, אך לא לקבל כפל פיצוי. ראשית, עליכם להגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי להכרה בתאונה כ"תאונת עבודה". הביטוח הלאומי ישלם לכם דמי פגיעה ולאחר מכן, אם תיוותר נכות, מענק או קצבה חודשית. במקביל, עליכם להגיש תביעה נגד חברת ביטוח החובה של הרכב על פי חוק הפיצויים. בית המשפט יחשב את מלוא הפיצוי המגיע לכם מחברת הביטוח, ומסכום זה ינוכו כל התשלומים שקיבלתם או שתקבלו בעתיד מהמוסד לביטוח לאומי. ניהול הליך כפול כזה דורש מומחיות רבה כדי להבטיח תיאום נכון בין התביעות ומיצוי זכויות מרבי מול שני הגופים.